קיצור ראשית חכמה קנב

מזון הנפש להשכלת התורה והיינו מה שפי' בתיקונים שהשכינה יש למי שמוריד לו מזון הגוף ויש למי שמוריד לו מזון הנשמה שהוא מזון התורה ואין לפרש שהוא מזון התורה לבד שאם לא יאכל כלל ימות אלא הכוונה שרוב מזונו מזון לנשמה ואע"פ שאוכל הגוף כיון שהאכילה היא דקה הנשמה היא הניזונות וגוברת בהשכלת התורה והגוף חלש, כלל הדרוש הנוגע לענין כוונה הוא שיחשוב האדם בעת האכילה שהוא אוכל לפני המלך ואכילתו הוא נשפע מהשלחן אשר לפני ה' ובזה לא יבוא להיות גרגרן שהרי דימה בזוהר השלחן התחתון לשלחן העליון נמצא שכמו שמהשלחן העליון הנשמות העליונות והמלאכים נזונים כך נפשו נזונת מהמזון העליון שנתגשם בשלחן התחתון הזה והיינו צדיק אוכל לשובע נפשו, ויכוון שאכילתו בא מהשכינה שממנה נשפע המזון למטה לתחתונים

עוד אפשר לפרש בענין כוונת האכילה כמ"ש ז"ל שהשלחן נקרא מזבח ואז"ל ג' דברים מאריכים ימיו של אדם ואחד מהם המאריך בשלחנו וכן ארז"ל בזמן שב"ה קיים מזבח מכפר עליו ועכשיו שאין ב"ה קיים זכה שלחנו מכפרת עליו שנא' הלוא פרוס לרעב לחמך לא זכה ועניים מרודים תביא בית פי' באין הנכרים ונוטלין בחוזק, והנה לפי הפשט המאמר אם בתחלת אכילתו ישום מגמת פניו כי מהאכילה ההוא יתן ממנה לעני הרי אכילתו הוא מצוה והנפש נהנית מסעודה כזו, ועד"ז נוכל לפרש צדיק אוכל לשובע נפשו שכאשר אוכל מכוון לעשות מצוה מהסעודה ההיא כדי שתהיה נפשו שבעה מהמצוה, וכבר האריכו בזוהר פ' תרומה (דף קנ"ה) במעלת המאכיל לעניים על שלחנו שכרו שהיא השביע נפש נענה ג"כ נפשו תשבע מאור העליון, אמנם תינח כשאפשר לזכות לעני אמנם אם אדם הולך בדרך ואין עמו עני או היכא דלא שכיחי עניים כמו בלילה שאין כ"כ עניים לחזור או במקום שאין עניים מה תקנתו כדי שיהא השלחן מזבח, ואפשר לומר שישער בדעתו שיעור המאכל שהיה אפשר שיאכל אותו עני ויתן לו דמים