קיצור ראשית חכמה קמה

להם והנאה לעולם לצדיקים רע להם ורע לעולם לפי שמרבה שינה ויבאו להתבטל מד"ת ולזה אנשי בית אב לא היו שותין יין לא ביום ולא בלילה משום שכרות, כי היו צריכים לסייע בלילה להפך במזלג איברים ופדרים שפקעו מעל המזבח ואנשי משמר לא היו שותים ביום כי ביום צריכים לסייע בעצי המערכת, נמצינו למדים שכל מי שהיתה העבודה כבידה עליהן היו אסורין ביין כדי שלא יבואו להתבטל מהעבודה וכן מי שהוא רוצה לסבול עול התורה ושלא יבא להבטל ממנה יתרחק מן היין: בענין כוונת האכילה והשתי' לפי הפשט כתב בעל מ"ה שצריך שיהי' שמח בחלקו ויבטח בקונו שיזמין לו פרנסתו ולא יצמצם בדקדוקי עניות ואל ירדוף אחרי המאכלים הגסים כי יבא לגנוב ולגזול כדי למלאות תאותו והאוכל מעט לשובע נפשו ואינו מתכוון להנאת גופו הרי זה מכיר את בוראו כי כשירעב יבין חסרון עצמו ופחיתות האדם שבשעה שתחסר לו לחם וקיתון מים יחלש כחו וכל איבריו ויחשכו עיניו ולא יעצור כח לעמוד על רגליו ואז יכיר שלמות הקב"ה שאינו צריך אכילה ולא שתיה, וכשירעב יתלה עיניו להשי"ת לבקש פרנסתו וידע שהוא יתברך שמו נותן לחם לכל בשר ומעריך פרנסתו לכל אחד ואחד ולכל גוים וגוים די מחסורם. ואז ירחם על העניים ויפריש מן הגאוה לפי שהמאכלים הגסים מביאים את האדם לידי עונות ואשמים והמשובח באדם בענין האכילה הם ג' דברים הא' שיסתפק בחלקו ואפי' מעט לא יבקש יותר, ב' שיאכל בעתו קודם שירעב הרבה ויחלשו איבריו ויבא לידי חולי ולא יהיה בו כח לעבוד להקב"ה כראוי שנאמר ושריך בעת יאכלו, ג' שלא יתכוון במאכלו להנאת גופו כ"א לקיום נפשו ולא ילך אחר תאותו לאכול כל מה שהחיך מתאוה מאכלים רעים מפני שהם מזיקים, וכתב הרמב"ן ז"ל לעולם יפחות אדם משליש מאכלו ואז"ל סעודה שהנאתך משוך ידך ממנה עכ"ל: כתב החסיד בח"ה בענין פרישות האכילה וראוי לך אחי שתתנהג בפרישות מן התענוגים המותרים