קיצור ראשית חכמה קיז

לבינה, וכמו שהזרע הוא חיות גשמי באדם שהוא מאור עיניו והוא מוליד בגשמי כנודע והמוציאו לבטלה נקרא רע מפני הסוד והרמז שבו למעלה כן מלת הלשון שהוא מצד סוד חיות רוחני מתלבש בכלי הלשון מוליד למעלה בקדושה הרוחנית ואין ראוי שיצא לבטלה, וזהו מעלת רב שלא שח שיחה בטילה כל ימיו, ואע"פ שאמרנו שעל דיבור לבטלה נאמר רע מ"מ ג"כ כל דבור שהוא פגום וירד לחיצוני נקרא רע והעד לשון הרע שהוא מזיק ואע"פ שיגיע תועלת לאומרו מ"מ יקרא רע מצד עצמו שיש לחיצוני חלק בו וכלל אמרו נצור לשונך פי' מכל דבור שיש לחיצוני הנקרא רע חלק בו, הפוגם פיו בדברי נבלות וכיוצא מטמאין אותו ויבא להוציא זרע לבטלה ועכ"ז נאמר אל תתן את פיך לחטיא את בשרך ולזה אנו מתפללים בכל יום אלהי נצור לשוני מרע אסור לדבר עם אשתו על עסקי תשמיש שיבא מזה לידי הרהור ולחטיא את בשרו שהוא ברית קודש להוציא זרע לבטלה. נמצא שהשומר ברית הלשון יבא לשמור ברית המעור כי בכלל מאתים מנה, והיה מחנך קדוש ולא יראה בך ערות דבר כו' מחניך רמ"ח איברים שבאדם שצריך לקדשם וז"ש כי ה' אלהיך מתהלך בקרב מחניך פי' הנשמה הנאצלת מה' אלהיך שהוא חוט וחלק מב' שמות אלו מתהלך ברמ"ח איבריך הנקרא מחניך ולפיכך ונשמרת מכל דבר רע ולא תטמא את גופך ואין לך עון שיטמאו רמ"ח איברים כולם כמו בעון קרי שהזרע יוצא מכל רמ"ח איבריו וכלם מטמאים ברוח הטומאה מלילית השורה עליו ובזה מדוקדק מ"ש ולא יראה בך ערות דבר ותגרום להסתלק השכינה מעליך, גם כי אז"ל אם חשב אדם לעשות עבירה ולא עשאה אינה נחשבת לו כאילו עשאה היינו כשלא הוציא אח"כ בשפתיו והיינו דכתיב און אם ראיתי בלבי לא ישמע ה' הא אם דברתי בשפתי ישמע ה' ולפיכך אמרו שבשבת הרהור מותר דבור אסור מפני שהקול מיד עולה למעלה ועושה רושם לא מצאתי לגוף טוב משתיקה מה ענין גוף לכאן לימא לא מצאתי טוב משתיקה אלא ר"ל לא מצאתי טהרה לגוף יותר משתיקה: