קיצור מחברת הקודש תלח

סביב צח ומצוחצח כמעט שכהתה עיני מראות עד שראיתיו פנים אל פנים ומראהו כמראה מלאך אלהים נורא מאד לבוש לבנים מזהיר כזוהר הרקיע וטלית על ראשו מבהיק ומאיר מסוף עולם ועד סופו. ואמרתי אליו למי כל החמודות האלה הנשמות שבכל החדרים. ואמר לי אחי חביבי אלו הנשמות שתקנתי בחיים נשמות שהיו צדיקים גמורים אך לא ידעו את השם לאמיתו. והוריתי להם דרך הטוב והישר. יש מהם שהיו לומדים מופלגים וכפרו בתורת ה' והחזרתים למוטב. ויש מהם שהיו רשעים גמורים בעלי עבירה ובעלי תענוגים, ובתוכחתי בדברים הטובים שאמרתי להם דרך כבוד בלא בזיון עד שהחזרתים למוטב, והם שאומרים תהלים ומשבחין ומפארין למלך אל חי. ואמר לי עוד אם תרצה להיות עמי בעולם הנצחי בעולם העליון הזה, מסור נשמתך למלאך הידוע לך וישאר הגוף מת בעולם השפל ואולי יתגלגל זכות על ידי שיתגלה רצון עליון להושיע נדחים כי עד מאי קץ הפלאות ועוד תרויח בזה שלא תראה מלאך המות וטעם מיתה לא תרגיש רק תשאר עמי ואז אני ושאר נשמות צדיקים נוליך אותך למקום המוכן לך ונהי' חברים גם בעולם הנצחי. אמרתי לו מה אעשה ונפשי חשקה להיות נקבר בארץ ישראל כי משם יש לנשמה עליה גדולה כידוע. ואמר לי דע שתמות בחו"ל כי כך שמעתי כמה פעמים בישיבה של מעלה. והטעם אין לי רשות לגלות מאחר שנשמתך קשורה בגופך כי גם עלי נגזר מטעם הכמוס למות בחוץ לארץ ואם תמסור את נשמתך כנ"ל אזי אודיע לך כל הנ"ל. כששמעתי הדברים היוצאים מפיו הקדוש נפשי חשקה מאד למסור נשמתי למלאך הידוע אך היה לי געגועים על בני יחידי ובתי יחידתי למות בלא צוואה והנהגה להגיד להם מה שיקרה באחרית הימים. והנה מלחמה גדולה במחשבתי איך לעשות אם לעשות ככל הנ"ל או פקודת כל אדם יפקד עלי שלא אמות פתאום כאחד הריקים. ומה מאד היו לי געגועים על בני גילי לפרוש מהם בלא סדר והנהגה חזי מה עמא דבר. וכאשר שמע החסיד מענה פי והפציר בי למאוד וצעקתי בקול מר ובבכיה גדולה על פטירתי מאשתי ובני ובתי ונכדי ובפרט מאנשי גילי. אמנם עדיין היתה נשמתי קשורה בגופי. ואם לא שזוגתי העירה אותי משנתי כבר היה בדעתי לעצת הצדיק הנ"ל ולפעול כנ"ל. אך מגודל צעקתה חזרה נשמתי לגופי. ע"כ מצאתי כתוב בס' עטרת יעקב וישראל: