קיצור מחברת הקודש שעא

הפנימי השלישי שבחכמה דנו' דז"א שהוא. יו"ד ה"א וא"ו העולה מ"ח. לכן שיעורה א' ממ"ח ולא יותר

ביום ששי תטול צפרנים. סוד קציצת צפרנים של אדם מה עניינם. וגם ענין הקליפה והחיצונים שמצינו לרז"ל שאמרו שיניקתם מן הצפרנים. לכן צריך הקוצץ ליטול ידיו אח"כ. גם אמרו כי בשחרית רוח רעה שורה על הידים ואינו מסתלק עד שיטול ידיו במים והסוד משארז"ל כי ידים עסקניות הן ושניות לטומאה וצריכין נטילה אפי' לחולין קודם אכילה. וגם בקומו בבוקר ממטתו בלילה כבר שרתה רוח רעה עליהם וצריכין נטילה שחרית כנודע. כי לעולם החיצונים כל יניקתם מן הקצוות וסיומם כי אין להם רשות לעלות אל מקום קדושה אבל יונקים מסיומם. והנה בקצוות של הזרועות ושל הירכין שם יניקתם ואחוזתם. והנה אנו רואים בחוש הראות כי הבשר שבסוף האצבע נבקע ומתוכו יוצא וגדל הצפורן ויוצא לחוץ ודרך אותו בקיעה יוצאים האורות ויונקים אותם החיצונים לפעמים כשיש פגם חס ושלום בישראל ולא תמיד. והנה הצפרנים עצמן אינם קליפה חס ושלום וכמ"ש בזוהר ויקהל דלבושין קדמאין דאתלבש אדם בגנתא דעדן הוי מאינון רתיכין דאיקרון אחוריים ואינון לבושי טופרא ולא אשתארו אלא הני ראשי טופרי דאצבען דסחרין לאינון טופרין וכו'. פירוש הענין כ"א הצפרנים היה ח"ו טומאה וקליפה מה היה מועיל נטילת ידים והרי הטומאה דבוקה לעולם באדם. אמנם הצפרנים הם בחינת מלבוש זך וטהור אלא שהוא קשה בטבעו והוא סוד מ"ש בפרשת תרומה בשעתא דאתחרב בה"מ לא אתחרב אלא מההוא ס"א בשעתא דאסתים למוחא כו' ובגין דעמא קדישא לא הוי תמן חפיא על ההיא פתחא חופאה קלישתא דפרוכתא קלישא לנטרא ההוא אתר דלא יסתום ההיא קליפה תקיפא וכו' באופן כי הצפרנים הם מלבוש קשה הניתן שם בראשי אצבעות ובקצותיו כדי שלא ינקו החיצונים משם הנקרא קליפה תקיפא כי בהיות שם קליפה דקדושה שהם הצפרנים שהם קשים מאוד א"א אל החיצונים לינק משם והצפרנים עומדים על הקצוות בפתח האצבעות למגן ולמחסה מן הקליפה והחיצונים שלא ינקו יותר מן הצורך להם כי בהכרח משם מקום יניקתם אך הכוונה שלא ינקו יותר מדאי. לכן מבחינה זו היו לבושי' של אדה"ר בהיותו בג"ע הארץ לשמרו מהחיצונים ובהתפשט מהם נשאר ערום ויתחבא מפני המזיקין והחיצונים, נמצא שהצפרנים הם שורש הקליפה אלא שהיא זכה בתכלית הזכות והיא יונקת ממקום בקיעת הבשר בסוף האצבע כי משם צמיחת הצפורן ומה שהוא נגד הבשר הוא בתכלית הזכות אך מה שהוא עודף ויוצא לחוץ מן הבשר של האצבע זה צריך לחתוך כי שם נתלים החיצונים ויונקים בתכלית. וז"ס מ"ש בזוהר ובג"ד לא ליבעי לאינש לרבאה אינון טופרין כו' והוא שיעור החוצץ בנט"י כמשארז"ל והוא מה שהוא עודף נגד הבשר לכן עונשו של המגדל צפרנים קשה מאוד. וז"ס הנזכר בתיקונים ויפוזו זרועי ידיו הנאמר על יוסף הצדיק שיצאו עשר טפות זרע מבין צפרני ידיו כי משם לקחו החיצונים ושלטו בהם בסוד שליטת החיצונים בטפת קרי רק בכאן בדרך אצבעות הוא בקיעה מעוטה ודקה. והענין הוא במה שנחקור על מה זה נבקע הבשר בסופי אצבעות. אבל הענין הוא כי הנה האורות מטבעם לצאת לחוץ ולהאיר ולהיות השפע הולך ומתרבה ומתפשט למטה כטבע מים הנובעים ויוצאים מן המקור. והנה הם סתומים וחתומים בפנים ורוצים לצאת לחוץ ואינם יכולים לכן הם בוקעים קצוות האצבעות ויוצאים לחוץ, אלא אינם פתוחים ורחבות אלא צרות ודקות ואז בהמשכם לחוץ נדבקו בהם שרשי הקליפות שהם הצפרנים ויונקים משם בין בצפרני ידים ובין בצפרני רגלים כי שניהם בחי' קצוות אשר שם מקום יניקת החיצונים כנזכר, ונלע"ד חיים כי זהו יתרון קו האמצעי שאין החיצונים רק בסיומו מפי היסוד והוא בסוד יעקב בחיר שבאבות אברהם שיצא ממנו ישמעאל ויצחק יצא ממנו עשו והבן זה: