כתבי קודש מט

קשה דאמאי אינו נאמן דממ"נ אם פשע הרי הוי כבעלים וקונה הכפל ואם לא פשע אלא נגנב א"כ ג"כ מקנה לו הכפל כיון שאומר שפשע והוי כאומר הריני משלם וא"כ גם לר"פ קשה ל"ל למימר מגו דא"ב פטר נפשי, אמנם דקיי"ל דמי שתבע לחבירו הלואת עצמו והודה לו הלואת אחרים אלא שהקנה לו המלה לזה שתבע, הוי לה טוענו חטים והודה לו בשעורים דפטור וכ"כ הכא אי פשע הרי הוא הבעלים וקונה הכפל מטעם בעלים ואי לא מהמניני' לי' שפשע אלא שגנב וא"כ קונה הכפל מכחו של המפקיד שמקנה לו הכפל וא"כ הוי כמו תובעו חטים והודה לו בשעורים (וא"כ שפיר קאמר ר"פ משים מגו דא"ב פטר נפשי' ולכך נאמן לומר שפשע) אבל אם נאמר דבהריני משלם מקנה ג"כ גוף הפרה לנפקד וא"כ כיון דהוא הוא בעל הפקדון הוי הכפל שלו מחמת עצמו ולא מחמת המפקיד וא"כ בין שפשע ובין שלא פשע אלא נגנב הוי הכפל של השומר ולא הוי טוענו חטים והודה לו בשעורים וא"כ ל"ל לר"פ לומר דנאמן מטעם מיגו ע"כ מוכח דבהריני משלם חזרה הפרה לבעלים ושוב אם אמר שפשע ולית לי' מיגו א"כ אמרינן שלא פשע אלא נגנב והוי כטוענו חיטים והודה לו בשעורים דפטור ודו"ק היטב

חו"מ

סימן א' בסמ"ע (ס"ק א') תמה על המחבר שהשמיט הלימוד אשר תשים לפניהם שצריך לשום כלי הדיינים ולא רבנן קששאי נזהרין בזה, ורצה לחלק בין זמן שיש סמוכין דהשתא דאין סמוכין לא צריכינן להאי מנא, ויש לדחות דכל הטעם דאנו דנין בזמן הזה הוא משום שליחותייהו דקמאי עבדינן וקשה האיך עבדינן השליחות הא מילי נינהו ומילי לא מימסרי לשליח וע"כ צ"ל דגם בזמן הזה צריכין לשומת הכלים הנ"ל והוי כמו דבר דתלוי במעשה ואדרבה בזמן הזה צריכינן דווקא כלים הדיינין ודו"ק

בסמ"ע (ס"ק ד"ה) דיני הודאות, לשון הטור שתבע אותו בעדי הודאה או הלואה בפניהם וכו' עיי"ש והוא הדין אם תבעו בהלואה בלא עדים ר"ל דהלואה היתה בעדים רק בשעת תביעה לא מביא עדים דאל"כ הוה דבר דלא שכיח דהא אסור להלוות בלא עדים וכל דבר האסור בוודאי לאינו שכיח חשבינן לי' ואין דנין

אך קשה דהאיך סתם המחבר בדיני הודאות הא משכחת לה הודאה שאין בה חסרון כיס כגון שהודה לחבירו מנה בהודאה גמורה או באתם עדי כפי הודאות דאיתא (בסימן פ"א) דנתחייב הגם דחבירו הודה ג"כ דאינו חייב ואמאי דנין בזמן הזה בכה"ג הא אין בה חסרון כיס דחבירו מודה בעצמו דאינו חייב ואם אמרינן כיון דמחייבים לי' ע"פ הודאתו הרי נתאמת אצלינו הדברים דחייב לו וא"כ יש כאן ח"כ לפי דעתינו דקשה מאי חזית לילך אחר הודאתו יותר מהודאות חבירו אלא ע"כ צריך לומר דלא מחייבינן לי' בהודאתו מטעם שמגיע לו רק דהשתא הוא דמחייב א"ע הגם דלא הלוהו בהודאות פיו, ולפי"ז לא נוכל לפטרו בהודאות חבירו דלא הוי