כתבי קודש מז

התם לא מצי הלוקח לומר להשני' הראשונה תופסת ממך וא"כ ל"ל מידי דהא יכולה לומר הלא יש לי זכות בשדה זו גם מבלעדי קנייתך כי מגיע לי כתובתי אבל שם מבלי תפיסתם אין להם שום זכות וחיוב משום דא"א מוריש קנס לבניו

אמנם באמת מ"ט אמרינן א"א מוריש קנס לבניו משום דהוי ממון דפטור בהודאה ואנן קיי"ל דהיכא דתפיס ביד א"צ להחזיר אף אם מודה וא"כ תו לא מצי המפקיד למימר להו כי אתפסי' מנאי הגנב יתפוס מכם משום דאין אדם מוריש קנס לבניו דהא כיון דתפוס כבר שוב ל"מ הודאה ול"ש לומר אאמק"ל ודו"ק

הרמב"ם והראב"ד מחולקים אם תובע אותו דבר ששייך בו נאנסו ודבר שלא שייך בו נאנסו אי הוי כחיטים ושעורים ולהרמב"ם הוי כמין אחד, ואמרתי להוכיח מסוגיא סלע הלוותני עליו שתים הי' שוה והלה אומר סלע הי' שוה פטור אבל אם אמר המלוה חמשה דינרין הי' שוה חייב לישבע. והנה קשה להמני' במיגו דא"ב כפר הכל והא דכל מודה במקצת לא מהימן במיגו משום דא"א מעיז פניו בפני בע"ח אבל כאן ל"ש זאת, ולכאורה היו יכולין לומר דבאמת כה"ג דל"ש א"א מעיז כופר הכל נמי חייב (וכשיטת רש"י ב"ק ק"ז) אמנם לפ"ז קשה על הרישא אמאי פטור המלוה כשאומר סלע הי' שוה, וע"כ אמרתי ליישב דבאמת בלא"ה קשה ליהימני' למלוה במיגו דנאנסו ואי דבנאנסו נמי צריך לישבע הא לרמב"ח דל"ש שבועה כי אם בכפירה, והודאה ונאנסו וא"כ שפיר איכא מיגו שיטעון על האי דכפורה נאנסו ולא יהי' רק הודאה ונאנסו ולא ישבע, אמנם דאם אתה בא לפטרו מטעם מגו זו הא גם להלוה יש לו מגו לחייבו שבועה שיתבע אותו יותר ואם יודה הרי ישלם לו ואם יכפור ישבע משום שיהי' הודאה וכפירה ונאנסו וע"כ לא אמרינן בזה מגו לפטור המלוה משביעה ולפ"ז לק"מ מה שהקשתי דא"כ ברישא בכופר הכל ישבע ג"כ המלוה משום דל"ש אין אדם מעיז, ז"א דהא לרמב"ח קיימינן דל"ש שבועה רק בכפירה והודאה ונאנסו וצריך לומר דהא דלא נאמן לומר חמשה הי' שוה במיגו דכופר הכל משום דמממון לממון לא אמרינן מיגו (והמשכיל יבין לחלק הענינים בין נ"ד לכל מודה במקצת), אך הקושיא במקומה עומדת דלהימני' במגו דנאנסו ולא יצטריך לישבע בלא כפירה ואי דיש לו להלוה ג"כ מיגו לחייבו שבועה שיתבע אותו יותר וכנ"ל הא גם על המותר יכול המלוה לומר נאנסו וע"כ צ"ל שיש לו להלוה מיגו שיתבע אותו דבר דלא שייך בו נאנסו וא"כ להראב"ד הוי כחטים ושעורים והודה לו באחד מהן דפטור (לחד מ"ד במס' שבועות) ונסתייע שיטת הרמב"ם דלא הוי כה"ג חטים ושעורים ודו"ק

הרמב"ם פסק המפקיד אצל חבירו בהמה או כלים אמר הריני משלם ואיני נשבע נמצא הגנב משלם הכפל לשומר חזרה הבהמה עצמה חזרה לנפקד הוא וגיזותי' וולדותי' ויש לדקדק בדבריו דנקט בהריני משלם לענין חזרת הבהמה לנפקד הרי (מסתמא) אף בשילם הדין כן.