כתבי קודש לו

אי גמרינן לה לה מאשה אבל השתא דכתיב לא יומתו אמרינן כנ"ל דהא דנכרי כשר דייקא בדיני ממונות ועבד נמי כשר בדיני ממונות והא דאמרינן לא יומתו דגמרינן מיני' דעבד פסול להעיד דזה קאי בחבלה והא דיני נפשות ובזה פסול כנכרי להעיד וגם עבד א"כ צריך לא יומתו כנ"ל ודו"ק

הרמב"ם פסק דנשים פסולים לעדות דכתיב ועמדו שנים לשון זכר ולמה לא כתוב שתים אלא אתא להורות דנשים פסולין לעדות, והקשה הכ"מ דהוא נגד הגמ' דיליף דנשים פסולין לעדות משום אנשים ולא מלשין שנים ועוד דאי כתיב שתים ה"א דוקא נשים כשרים לעדות אבל לא אנשים

ויש לומר לתרץ דלכאורה י"ל דקשיא להרמב"ם למה כתב רחמנא שני ולא כתיב רק ועמדו אנשים ומיעוט אנשים שנים אע"כ דאתי למעט נשים והשתא דכתיב לשון זכר מפרש הרמב"ם דסתמא אתי למעוטי נשים רק דזה קשה דדבריו סותרים דברי הגמ', ואמרתי כך דהרמב"ם פסק ועמדו שני אנשים לאפוקי קטנים דפסולי לעדות וקשה הא איתא בגמ' לקמן אילימא אנשים למעוטי קטנים מאי צריך קרא הא לאו בני דיעה נינהו וא"כ יקשה למה מפרש הרמב"ם אנשים למעוטי קטנים, ואמרתי לתרץ דאיתא בירושלמי בכל התורה אמרינן דהיכא דכתיב שני שיהי' שניהם שוין בשיעורין וא"כ למה לא אמרינן הכא נמי ועמדו שני אנשים שיהי' שווין וזהו פסקינן דאחד שאמר עדות בגדלותו כתב יד זה של אבא מה שראה בקטנותו כשר לעדות ודווקא היכא דגדול מעיד עמו וזהו כשר בנידון זה מדרבנן אבל מדאורייתא פסול אפי' בנידון זה וא"כ י"ל דאנשים אתי למעוטי דבר זה דאם מעיד בגדלותו מה שראה בקטנותו דפסול, ולכאורה קשה מאי פריך הגמ' הכא דילמא איירי בבעלי דינים וא"כ מאי ממעט מאנשים וא"ש דהגמ' לקמן מפרש הכי אי לימא אנשים ולא קטנים הא לאו בני דיעה נינהו וא"ה למה למעוטי וא"ל דאתא למעוטי היכא דמעיד בגדלותו שראה בקטנותו דפסיל מדאורייתא י"ל דהא אינו יכול להעיד בגדלותו מה שראה בקטנותו אא"כ אם גדול הוא עמו דידע מעדות זה בגדלותו וזה ממעט משני דצריך להיות שווין כסברת הירושלמי אע"כ דאנשים אתיא למעוטי נשים, והשתא מתורץ הרמב"ם דפסק אנשים למעוטי קטנים קשה הא לאו בני דעה נינהו וצ"ל דאתיא למעוטי דהא דמעיד בגדלותו מה שראה בקטנותו וקשה הא זה ממעט משני דבנידון זה אינו כשר אלא אם גדול מעיד עמו ואי ממעט משני דצריך להיות שווין וא"כ פסק שפיר הרמב"ם דשני מוכח דאנשים אתי למעוטי נשים כנ"ל ול"ל מאי פריך הגמ' דילמא בבעלי דינים וא"כ מאי ממעטינן מאנשים יכול לומר דאתי למעוטי היכא דקטנים תובע דאיך יכול לבוא לדון ומתורץ שפיר הרמב"ם ודו"ק

בתוס' ד"ה כל כבודה בת מלך פנימה וא"ת וכו' אבל בעדות אין עד מפי עד כשר, והקשיתי לסברת התוס' דאם עדות שלח בכתב מה שצריך להעיד כשר העדות והא דאמרינן מפיהם ולא מפי כתבם דווקא מי שאינו ראוי