כתבי קודש טז

קושיא הנ"ל ועכ"פ שפיר מוכיח כהרמב"ם ז"ל מכח קושיא הנ"ל ודו"ק היטב

(דף צ"ו) משנה. אלמנה בין מן האירוסין בין מן הנשואין מוכרת שלא בב"ד רשב"ג אומר מוכרת שלא בב"ד דוקא מן הנשואין אבל מן האירוסין לא תמכור אלא בב"ד. גמ', בשלמא מן הנשואין וכו' תנן גרושה לא תמכור אנא בב"ד וכו' הא מני וכו' הא נמי תנינא לא לאתויי מגורשת ואינה מגורשת וכו' בעלה חייב וכו' עיי"ש היטב. ויש לדקדק דבמשנה תנן כל שאין לה מזונות לא תמכור אלא בב"ד ואמר בגמ' לאתויי מגורשת ואינה מגורשת בעלה חייב במזונות דמתניתין אתא לאשמועינן לא תמכור אלא בב"ד ואמר דאשמועינן דחייב במזונות, וי"ל דפסקינן ספק ויבם שבאו לחלוק בנכסי סבא היבם יש לו ודאי חצי' והספק ספק אם יש לו והוי יבם מוחזק ואין ספק מוציא מידי ודאי, ולפ"ז הכא במגורשת ואינה מגורשת ואח"כ נתארמלה הוי ספק אי הוי גירושין ואית לה כתובה ולא מזוני ואי לא הוי גירושין אית לה מזוני ולא כתובה ואח"כ כשמת אית לה כתובה בודאי ומזונות ספק והוי מוחזקת בכלהו נכסי ודו"ק היטב

ודף צ"ז ע"ב) גובית כתובתה מני ר"ש וכו' רבנן סברי מקצת כסף ככל כסף ופרש"י המקצת שיש לה עליהן הוי ככולה. והקשה הפנ"י דמנא לי' הא דילמא המקצת שיש לה שגבתה הוי ככולה ועיי"ש. וי"ל דהנה קיי"ל האחין שחלקו לקוחות הן דאין ברירה ולפי זה היכא שהמלוה בשטר גובה מיתמי קודם שחלקו נמצא שאח"כ מלוה ע"פ לא יוכל לטרוף משום דמלוה ע"פ איני טורף ממשעבדי ותיכף שיגבה הבע"ח בשטר הוה אינהו לקוחות דאין ברירה אך י"ל דבע"ח לית ליה אלא שיעבוד והאי מה שגבה הוי שלו ולית לי' באחרים כלום ולא הוי יתמי בשביל גבייהו לקוחות דהא מ"ט האחין שחלקו לקוחות משום דאין ברירה דיכול להיות מה שגבה היא של חבירו אבל בבע"ח מה שגבה הוי שלו משום דאין לו עליו אלא שיעבוד, ולפי"ז כאן באלמנה דקיי"ל נכסי בחזקת אלמנה קיימי תיכף שגבתה כתובתה הוי אינהו לקוחות דאין ברירה ולא דמי לבע"ח דאין לו אלא שיעבוד אבל כאן הנכסים בחזקתה ולכך אין לה מזונות דקיי"ל דמזונות לא טריף ממשעבדי וכאן שנטלה כתובתה הוי אינהו לקוחות ואינה יכולה לטרוף מהם, אך אי אמרינן למפרע היא גובה טעם זה אינו כיון שגבתה אמרינן למפרע היא גובה א"כ לא הוי לה מזונות, אך י"ל דלא ניתנה כתובה לגבות מחיים. ולפ"ז מתורץ קוש' הפנ"י דשפיר אמרינן מקצת כסף שיש לה מהם הוי ככל כסף מאי אמרת דנימא דמקצת כסף שגבתה הוי ככל כסף זה אינו דשפיר אמרינן למפרע היא גובה דמ"ט אמרינן למפרע היא גובה משום דלא ניתנה כתובה לגבות מחיים שאסור להשהות עם אשתו בלא כתובה הא קיי"ל בשכותב לה כתובה אחרת ניתנה כתובה הראשונה לגבות מחיים א"כ אהאי מקנת אמרינן שפיר ניתנה לגבות מחיים משום דאמרינן מקצת הוי ככולה וא"כ אהאי מקצת שיש לה עליהם נמי הוי ככולה והוה כאלו כתב לה כתובה אחרת ושפיר אמרינן למפרע היא גובה נמצא שיש לה מזונות שפיר ודו"ק היטב

(דף ק"ו) שנים שהוציאו שט"ח זה על זה אדמון אומר כיצד