קהלת משה פד

ה' אלהיך שואל מעמך כ"א ליראה וגו' דהנה אין ועתה אלא תשובה, וזהו ועתה ע"י התשובה תגרמו. מה ה'. שהוי"ה ית' יבוא לכם בבחי' מה ומ"ה בגי' אד"ם והוא מלשון אדמה לעליון ר"ל שתוכלו להדמות כביכול ליוצריכם ולהתדבק במדותיו ית'. אלהיך שואל מעמך. עדה"כ שאל אביך ויגדך ר"ל שהבוב"ה הוא אביך בדרך שאלה בכדי ויגדך הוא לשון המשכה שימשיך לך כל השפעות טובות. זקניך אין זקן אלא זה שקנה חכמה. ויאמרו לך אמירה הוא לשון התפארות. ר"ל שיבוא על ידם גודל התפארות לשכינה הקדושה לומר חזי במאי ברא אתינא לגבך. וזהו ג"כ אלהיך שואל מעמך שהוא אלהיך בבחי' שאלה כנ"ל. וע"ז גמר אומר כ"א ליראה את ה' אלהיך ולאהבה וגו' שהעיקר הוא אהבה ויראה שהם הגדפין כידוע. ובזה נחזור לביאור הכתוב '"אם "בגפו "יבא הוא ג"כ ר"ת אב"י רמז לשם אבא כנ"ל. ותיבת בגפו: הוא לשון כנפים שהם התרין גדפין אהוי"ר ור"ל שע"י עלותם למרום בהגדפין תגרמו להיות הבוב"ה לכם בבחי' אב המשפיע אל בניו כל הטובות ואז בגפו יצא. שע"י אותן הכנפים תחזרו ותמשיכו למטה כל הברכות והשפעות טובות עלינו ועל כל ישראל אמן

א"י אם בגפו יבא בגפו יצא. ע"ד דאיתא בגמרא בן עזאי הציץ ונפגע כו' ר"ע נכנס בשלום ויצא בשלום. דהנה עיקר הוא העבדות במדת ענוה ע"י היותו במדת האין יכול להעלות בכל העולמות היינו אעפ"י שהאדם הוא בזה העולם עולם העשיה יוכל ע"י הענוה לעלות לעולם היצירה וממנו לבריאה עד הגיעו לאצילות קדשו. כי מי שהיא בבחי' אין דוחק עצמו בכ"מ ואין מוחה בידו. ע"כ ר"ע נכנס בשלום ויצא בשלום. כי עקיבא אותיות עק"ב א' ר"ל שהי' עקב ובגודל הענוה לפני אלופו של עולם. לזאת נכנס בשלום ויצא בשלום. וזהו ג"כ "אם "בגפו "יבא ר"ת נוטריקון "יצירה "בריאה "אצילות. ור"ל כשיעלה בהכנפים שהם אהבה ויראה כנ"ל ובגודל הענוה אזי בגפו יצא דהיינו שיכנס בשלום לכל העולמות "יצירה "בריאה "אצילות קדשו ויצא בשלום

כי יבער איש שדה או כרם ושלח את בעירו ובער בשדה אחר מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם. כי יבער ר"ל כשיתלהב האדם בהתלהבות כאש בוערה לעבודתו ית' והתלהבות זה בא מן שדה העליון חקל תפוחין קדישין לא אש זרה ר"ל אז הוא כרם תענוג וכרם ה' צבאות. ועוד זאת פועל בהתלהבותו ושלח את בעירו שיוכל לשלוח תוקף אש הבוער שלו ובער בשדה אחר בשדה של הסט"א שנקרא אחר הרוצים לעכב אותנו מעבוד אותו ית' תאכלם אש הצדיק. והנה הגם כי ה' הוא הנותן כח לצדיק לעשות זאת מ"מ מיטב שדהו מה שהצדיק מטיב מעשיו על ידי שדהו הוא החקל תפוחין קדישין ומטב כרמו מה שמטיב ע"י כרמו ותענוגו ית'. אעפ"כ ישלם לו הקב"ה שכר טוב ומעלה עליו כאלו מעצמו עשה כל זאת והבן

זובח לאלהים יחרם בלתי לה' לבדו. י"ל בסיעתא דשמיא דהנה כתבנו מזה כ"פ ומוזכר גם כן בספרים דהעיקר למסור נפשו עם כל התאוות ומדות שלו להבוב"ה וזה נקרא בשם זביחה ע"ד שאמחז"ל זאת התורה אדם כי ימות באוהל. אין ד"ת מתקיים אלא במי שממית עצמו עלי'. ר"ל שממית כל תאוותיו והנאותיו לשמו ית'. וזהו לשון עצמו. אמנם העיקר הוא שיהא בתמימות