קהלת משה רלט

הוי' ורחמים שהם ניזונין בצדקה. אבל דברך הם הצדיקים שנק' דבר שהם דבר לדור הם מושלים בשמים. וזהו נצב בשמים ובזרוע באו עדיך וכמשאחז"ל והם ניזונין בזרוע והבן: בפסוק אז לא אבוש בהביטי אל כל מצותיך. דהנה כשאנו מקיימין המצוה אנו מייחדין קוב"ה ושכינתיה הוי"ה ואדנ"י שבהם ח' אותיות כמנין א"ז. וזהו אז לא אבוש שלא אבוש היחוד המרומז באז כנ"ל ותעשה תמיד היחוד ובמה לכן גמר אומר בהביטי אל כל מצותיך וע"י יהא נעשה היחוד האמיתי כי מצוה אותיות הוי"ה מ"צ בא"ת ב"ש י"ה. וע"י עשיית וקיום המצוה שאנו מקיימין מצות אדונינו מורה על אדנ"י. וזהו בהביטי אל כל מצותיך ר"ל כשאביט אל הכוללת ממצותיך המורים על יחוד. וז"ש בנו"א על פסוק זה להרים את השכינה הקדושה שהוא ה"א אחרונה ע"ש כוונתו כנ"ל לייחד כנס"י עם דודה. ונראה עוד לומר כי הנה אמר דוד המלך ע"ה אור זרוע לצדיק. ור"ל אור העליון הוא זרוע שהש"י מזריע ומפזר אותו לזה העולם שיכנס אור העליון והקדושה בלב כ"א מישראל. והגם כי לאו כל אדם רואה אותו בחוש מ"מ מרגיש בו והן הנה הרהורי תשובה הנופלין לאדם בכל יום תמיד. וצריך האדם להתחזק מאד בבוא עליו אור העליון ונופל לו הרהורי תשובה להיות מחזיק בו ושב לפני בוראו בתשובה שלימה ובוודאי לא דברה תורה במתים באיתם אשר יראת ה' שכוח מלוח לבם וגם בנפול להם הרהורי תשובה שאור העליון מופיע עליהם משליכין אותם אחרי גוום. כי אם דברה תורה אשר בשם ישראל נקראו שמיד בנפול להם הרהורי תשובה מיד מתחזקים ושבים לפני קונם. וזהו א"ז אותיות "אור "זרוע כנ"ל ואמר דוד המלך ע"ה אז לא אבוש וגו' שלא אבוש את האור זרוע ומיד בבואו אלי אתחזק בתשובה. וע"י מה כי בהביטי אל כל מצותיך לקיים תמיד כתיקונם. והנה אחז"ל חייב אדם לברך בכל יום מאה ברכות. מא"ה אותיות הא"ם רמזו כדי להרים האמא קדישא ליחדא קוב"ה ושכינתי'. וזהו אז לא אבוש כנ"ל. אז רומז על היחוד כנ"ל שלא אבוש עם היחוד שבוודאי אעשנו כראוי וכנכון מחמת כי בהביטי אל כל מצותיך כנ"ל והבן

באבות פ"ג החנות פתוח' והחנוני מקיף. ר"ל שהעולם העליון פתוח להעניק מטובו לכל באי עולם ומסגל מצות ומע"ט אזי כל הרוצה ליטול יבוא ויטול. והחנוני הוא הש"י מקיף וסובב את האדם המקדש ומטהר עצמו הוא יתברך מקיפו ומסבבו בקדושה וטהרה אמן

בפסוק אגורה באהלך עולמים וגו'. כי אהל הוא לשון הארה כמו בהלו נרי ומורה על עולמות ואורות העליונים אשר אורם אין לשער ולהניד ובוודאי אין צריך לאור שלנו וכאומרם ז"ל וכי לאורה הוא צריך מ"מ מקבל כביכול תענוג מאתנו ואנחנו מוסיפין אורה באור דלעילא וכדומה ע"י נר חנוכה שאנו מדליקין פה בעוה"ז אנו מדליקין בוצינין דלעילא לאמשכא משח רבות קדישא. וזהו אגורה באהלך עולמים שאני אוגר ואוסף באהלך באורותיך היינו באורות דלעילא עולמים מן עוה"ז אני מוסיף אור למעלה. ועי"ז אחסה בסתר כנפיך סלה והבן: