קהלת משה רטז

כי רעך הוא לשון רצון כמו רעוא דרעון כי הש"י הוא הנותן הרצון בכל איש ישראל להיות ישר הולך הגם הבחירה חפשית בידי האדם מ"מ את אשר יחפוץ האדם לבחור בטוב ולמאוס ברע הוא גם כן בכח הש"י המסייע על ככה וכמ"ש הה"ק אאמו"ר זצלה"ה הגם שנכתב ובחרת בחיים שהבחירה נתונה בידי האדם מ"מ בזה שכתב הש"י בתורה ובחרת בחיים בזה נתן כח שיוכל האדם לבחור בחיים. והיינו כמ"ש לעיל כי בטהר ובקדש ד' בחינותיו נרנ"ח וד' היסודות ארמ"ע נעשה כלי לקבלה שיוכל לקבל קדושה וטהרה ומעלה תענוג לפניו ית'. וז"א כי תבא בכרם היינו בתענוג של רעך הוא הבוב"ה כדלעיל. ואכלת ענבים וגו' ענבי"ם גי' קע"ב כי בעשרה מאמרות נברא העולם ובדבר ה' שמים נעשו. נמצא כל מאמר הוא הוי"ה ואות ע' במילואו כזה עי"ן גי' ה' הויות וב' עיינין הם עשר הויות. וזה ענבים גי' קע"ב אותיות "קדושת "ב' "עיינין שצריך לקדש ולטהר עצמו ולבוא לקדושת ב' עיינין הם י' הויות שהם עשרה מאמרות שבהם נברא העולם. ואכלת ענבים בבחי' זו כנפשך שבעך להשביע נפש שלך. אבל ואל כליך כלי שלך היינו הארציות לא תתן שלא תמשך אחר הגופניות. ובזה תפעול ואל כליך מלשון כליון לאותם שרוצים לכלוא ולעכב ולקלקל עבודתך לא תתן להם שום כח כי ממילא יותש כחם על ידי התחזק כח ד' יסודות ארמ"ע דקדושה יוכנעו ד' יסודות דסט"א ויומתקו ויתהפכו גם המה לטובה אמן

פרשת תבא

והיה כי תבוא אל הארץ אשר ה' אלהיך נותן לך נחלה וירשתה וישבת בה. נ"ל בהקדם לפרש בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ. דידוע מהזוה"ק בראשי"ת במ"ק אהב"ה. הרמז בזה כי לא הי' אפשר בענין אחר בריאת העולם כ"א בזה שצמצם כביכול א"ע למ"ק של אהבה בכדי שיוכלו ישראל לקבל אור קדושתו כי הוא א"ס ועל ידי הצמצום כנ"ל אל בראשית נוכל לקבל עלינו אלהותו ראשית חכמה הכח מה והאהבה והיראה ולהאיר עצמינו בכל השבע ספירות. וממנו ילמד האדם אם הקב"ה שהוא א"ס צמצם כביכול עצמו לגודל אהבתו אותנו עאכ"ו איך צריך האדם להקטין עצמו לפניו ית'. וזהו מראשית השנה ועד אחרית שנה מרשי"ת כתיב שצריך להחזיק עצמו כעני ורש לנגדו ית' ואז השנה. שנ"ה גי' ספיר"ה תוכל להאיר עצמך כספיר בכל הספירות. עד אחרית שנה. להשיג הספירות בתכלית ההשגה עד האחרית כפי כחך. וזהו בראשית בלבוש התורה וישראל שנקראו ראשית היינו בשביל התענוג שצפה ית' שיקבל מישראל שיקבלו התורה. ולזה ברא את השמים היינו הצדיקים שיכולים לעלות ולהתדבק עד השמים העליונים. ואת הארץ היינו הפשוטי עם אשר אין כחם יפה לזה והש"י חשב עלינו מחשבות לבל ידח ממנו נדח ולכן צמצם ההוי"ה למ"ק גי' טו"ב הרמוז בשם היוצא מר"ת "את "השמי' "ואת "הארץ שהגם שאינם יכולים לקבל מהוי"ה עצמו יקבלו מטוב ה' הוי"ה במ"ק. ולזה בתיבת בראשית ששה אותיות רמז לאות ו' מהשם שהוא נק' בס"ק זעיר אנפין. הענין הוא כי הא"ס אזעיר גרמי' אל האנפין דלתתא לכ"ח מ"ה דמות כמראה אדם כדי להאיר פני ישראל דלתתא. וזהו חכמת אדם תאיר פניו. חכמת היינו החכמה כח מה דאזעיר גרמי' לדמות דיוקן אדם והוא החכמת אדם כדי תאיר פניו של אדם דלתתא. וזהו בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה'.