קהלת משה קפח

המדות צריך לתקנם עד לאחת. וזה לכל בש"ר אותיות שב"ר שישבר את האדם ממדותיו או למנוע ממנו אהבה ויראה והתפארות יתירה או לשבר אותו להשפיע בקרבו אהבתו ויראתו קדושתו וטהרתו ית' דהיינו חד מתרי אנפין כנ"ל. הכזה הוא איש על העדה. איש שראוי להיות נתמנה על העדה גם יהא איש ומגין על העדה. גם אי"ש ידוע ומובא כ"פ אצלינו בשם הה"ק אאמו"ר זצלה"ה אותיות "אהי' "יהו' "שדי ימשיך שמות האלו על העדה לחופף עליהם ולהצילם מכל רע. גם איש על העדה. ארז"ל איש דרכו לכבוש שיהי' איש נתמנה על העדה עדת ה' ויהי' בבחי' איש שדרכו לכבוש את מדת הדין ולהפוך הכל לרחמים וחסדים גדולים עלינו ועל כל עם ישראל אמן

עולת שבת בשבתו על עולת התמיד ונסכה. אמר הה"ק מוהר"ר משה מפשעווארסק זצלה"ה כי שב"ת גי' כ"ז הויות נגד כ"ב אותיות התורה וה' אותיות מנצפ"ך הכפולים עכ"ל. ונראה להעמיס בדבריו כי כ"ז אותיות ז"ך ור"ל שע"י הזכות והבהירות עוסקו בתורה בקדושה ובטהרה ממשיך על עצמו ומעורר את שורש הוי"ה שלו כדרך הצדיקים. וכאשר עינינו רואות בהצדיקים. לא כן הרשעים אדרבה פוגמים ח"ו. והנה לא כל העתים שוה לזה כי בימי החול אשר האדם טרוד על המחיה ועל הכלכלה לא יוכל להתבודד בעצמו ככה. אבל ביום השבת שהוא מעין העוה"ב אזי נקל יותר להשיג זאת אבל הצדיקים הגדולים אשר עושין שבתון דחול עליהם נאמר ששת ימים תעשה מעצמה ולא כתיב תעשה ולכן אצלם ביום השביעי שבת שבתון שבת כפול כי כל ימי החול ג"כ נקרא שבת אצלם כג ומלאכתם תיעשה מעצמה ובדבורא בעלמא פועלים כל הצטרכותם יוכלו להשיג ולעורר כ"ז הויות ע"י כ"ז אותיות התורה גם בימות החול כי אצלם תמיד קדושת שבת. וז"א עולת שבת בשבתו. שעלייתו הוא בשבתו דייקא ע"י השבת שעושה מעצמו בחול חול מכין לשבת וזה בשבתו בשבת ו' ר"ל בשבת של כל ששת ימי המעשה וכנ"ל. על עולת התמיד. תמי"ד. ת' מורה על ד' אותיות הוי"ה כי ת' מתמיד במ"ק גי' ד' ואות ד' מתמיד ג"כ מורה כנ"ל על ד' אותיות השם. והחילוק ביניהן הוא כי ת עושה פסיעה לבר ור"ל לגלות ההויות והאלהות לכל ולכן הוא סימן תחיה. אבל ד הוא בחי' דל ואות ת' עושה פסיעה לבר להמשיך ההוי"ה גם על אותם שהם בבחי' דל ובאקראי להיותם דבוקים תמיד. ועי"ז ונסכה. יסיך נסך השפעות קדושות וטובות בבני חיי ומזוני עלינו ועל כל ישראל אמן

ומנחתם ונסכיהם לפרים לאילים ולכבשים במספרם כמשפט. ומנחתם הם הצדיקים אשר מונחין בין דרועין דמלכא ונקבע להם מקום מנוחה שמה. ונסכיהם לשון סכי' והבטה שצופין ומביטין להתחיל להיות נסיכה למלכות. לפרים רמז על הגבורה מדת יצחק איזה גבור הכובש את יצרו. לאילים אל הוא חסד אל בחי' של אברהם. והקדים יצחק לאברהם כאשר נבאר באופן שאח"ז. ואז יזכה לבחי' ולכבשים מדת יעקב שנק' כבשים מלשון כבש ומדרגה שהוא תפארת ישראל אשר בך אתפאר. ואז במספרם יספרו ויאירו הכל כמשפט המורה על הרחמים והבן

א"י ומנחתם ונסכיהם וגו'. כנ"ל ושמנסכין משח רבות קדישא להזריע זרע