קהלת משה קלח

להיות על הארץ שתעלו כל הארציות והבן מאד

כי אני ה' המעלה אתכם מארץ מצרים וגו' והייתם קדושים כי קדוש אני. יתבאר עפ"י הכ' אשר פדית גוי ואלהיו היו ידוע אני היא השכינתא הקדושה המעלה אתכם מאמ"צ שע"י שהעליתי אתכם ממצרים העליתי אתכם ועמכם את השכינתא קדישא ולזה והייתם קדושים בקדושה ומזומנים תמיד אל השכינתא. כי קדוש אני שהשכינתא הנק' אני השוכנת ביניכם תמיד היא קדושה לכן תקדשו עצמכם ג"כ והבן

פרשת תזריע

דבר אל בנ"י לאמר. אשה כי תזריע וילדה זכר וגו'. ואי' במד"ר הה"ד אשא דעי למרחוק ולפועלי אתן צדק אר"מ למרחוק נאמר כל הרחוקים שנתקרבו א"ר נתן מחשבין אנו לשמו של אברהם שבא מרחוק עכ"ל הצריך לענינינו. ויל"ד מה שיכות מפסוק אשא דעי לפרשתינו. והנראה בביאור עדשה"כ אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני והוא כמו שהאם המלמדת בנה הקטן לילך ומעמדת אותו לבדו רחוק ממנה מעט. וכל מה שהילד מתאמץ לילך להתקרב אצלה מתרחקת ממנו יותר ואין זה כ"א מחמת אהבתה אותו שירגיל עצמו לילך. ככה בעבודת הש"י כשרואה הבוב"ה תשוקת הרוצה להתקרב אליו הוא כמרחיק עצמו ממנו לגודל האהבה כדי שיתלהב בכ"פ יותר לקרבה אליו ית'. וזה אמרתי אחכמה שאתקרב לחכמה עילאה והיא רחוקה ממני לטובתי וכנ"ל וז"ש ובזה נעשה לידה מחדש שנולד עי"ז כברי' חדשה. וז"א במד"ר "אשא "ידעי "למרחוק ר"ת שם אל"ד המסוגל ללידה כנודע. ולכן אשא הדעת שלי להתקרב ולהתחבר אליו למרחק ע"י ההתרחקות הנ"ל. ולכן אמר ר"מ שזה נאמר על הרחוקים שנתקרבו ע"י הרחקות הנ"ל ור' נתן אמר מחשבין אנו לשמו של אברהם שבא מרחוק ג"כ כנ"ל כי איכא מ"ד בן ג' שנים הכי ר אברהם את בוראו אבל יש חד מ"ד בן מ"ח שנים הכיר את בוראו לז"א לבל יתייאש האדם אחר עבור רוב שנותיו כי גם אז כי דרוש אליו ותן ימצא אליו כמו שמחשבין אנו לשמו של אברהם שבא מרחוק בן מ"ח שנים וכמו שנאמר בו ואקח את אביכם וגו' מעבר הנהר שלקחתיו הגם שכבר הי' מעבר ומצד אחר של הנהירו עילאה אור העליון שהוא כנהר שאינו פוסק ותמיד שופע אורו הצח והמצוחצח לקחתיו וקרבתי אותו אלי. והנה בהיות אדם עדיין ברחקות תש כחו כנקבה וכאשר בא אל הקרבות הוא בבחי' דכר. וזה אשה מי שהוא בבחי' אשה כנ"ל כי תזריע כשיעשה זריעה והולדה יפעול כי וילדה זכר שיוליד בחי' זכר שיהי' קרוב ה' אליו בבחי' דכר לזוכרו תמיד לא ישכח ולזאה"כ וטמאה שבעת ימים שכל שבעים שנותיו יהי' בעיניו כטמא שעדיין לא נתקרב אליו ית'. וביום השמיני ימול בשר ערלתו. אמר וביום השמיני ולא וביום שמיני וגו' אלא רמז ר"ת "וביום "השמיני "ימול אותיות יה"ו רומז אל ההוי"ה הנרמז בגוף האדם כדאי' בס"ק ובפרט בשערי ציון. ושמיני מלשון שם שלהיות בהירות ואור ההוי"ה ושמו שורה בתוכו ימול בשר ערלתו ימול ערלת לבבו להיות לו לב בשר וכמש"ה והסרותי לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר והבן

א"י וביום השמיני ימול וגו'. ליישב דקדוק הנ"ל דהול"ל וביום שמיני