אמרי צדיקים תקב

ולצינה להפסיק בינה ובין המזיקין שנא' והלך לפניך צדקך כבוד ה' יאספך

בספר זקן אהרן בפ' בהר אמר שם על פסוק מלוה ה' חונן דל, כלומר זה החונן לדל בהלואה נקרא כביכול הוי"ה כי עלה הכתוב עליו כאלו הוא אלו"ה ויש בידו כמו יכולת האלהי"ם המחזיר נשמות אשר עשה לנו את הנפש הזאת וכאלו היה בידו לברוא את הנפש ולהשיבה אל העני, וזהו וגמולו כאלו היה עושה מעשה השם לתת לו נפש כן ישלם לו ע"ש באורך

א"ה דרש הרב ז"ל מלוה ה' כלומר המלוה לדל נקרא הוי"ה וכזה דרשו רז"ל כל הבוטח בה' יהיה כה' שנאמר ברוך הגבר אשר יבטח בה' והיה ה', כלומר הבוטח בה' והיה הוא ה' כביכול, ומצורף ע"ז נראה לי לפרש שהטעם שהמלוה לעני יקרא כביכול הוי"ה כמו שפירש הרב ז"ל משום שהמלוה לעני הוא מסיבת הבטחון שבוטח בהקב"ה שלא יחסר ממונו בעבור שהלוה לעני וכיון שבוטח בה' יהיה כה' כמארז"ל כל הבוטח בה' יהיה כה' שנאמר ברוך הגבר אשר יבטח בה' והיה ה' כמדובר

ס' מעיל שמואל דף מ"ט משם שני לוחות הברית ז"ל דף רי"ח מביא תפלת הרמב"ן ז"ל בענין הזיווג ושיעשה צדקה קודם כל דבר שעושה ובפרט קודם הזיווג ע"ש באורך

א"ה הטעם להקדים צדקה לכל דבר שעושה, משום שע"י הצדקה כביכול נעשה לוה דכתיב מלוה ה' חונן דל, ואם כן לוה חייב לשלם, לכן כשנותן צדקה קודם כל דבר שעושה, כשבא לעשות הדבר, הקב"ה צריך לעשות בקשתו כדי לשלם לו משום דצדיק חונן ונותן, וזה יהיה הטעם שבענין הצדקה אומר הקב"ה ובחנוני נא בזאת, משום דכיון שנותן לעני נחשב כאלו נותן להקב"ה ונמצא הוא חייב לו ולכך צריך לשלם דעמו כביכו"ל עשה, משא"כ בשאר המצות דאם צדקת מה תתן לו, לכן במצות הצדקה דווקא אמר ובחנוני נא מה שלא אמר כן בשאר המצות ונכון מאד: עוד נראה הטעם שדוקא בענין המעשר היינו הצדקה אמר הקב"ה ובחנוני נא בזאת וכו' מה שאין כן בשום מצוה אחרת, משום שאם אין נותנין לעני פרנסה יש לו תרעומת על הקב"ה למה עשהו עני ולחבירו עשיר שהרי לא יצא מתחת כסא כבודו ונסתכן לבא בזה העולם כי אם משום מאן דאכיל דלא דיליה בהיל לאסתכולי באפוהי, ומה הרויח בזה כיון שגם בזה העולם אכיל דלאו דיליה ובהיל מבשר ודם בזוי ושסוי. והוא טענה ניצחת, אך כשמפייסים אותו בפרנסה שותק ואינו מתרעם. ולזה אומר הקב"ה או יחזיק במעוזי יעשה שלום לי, שמשים שלום ביני ובין העניים כמארז"ל והטעם לפי שאינן באים לצעוק לפני בטענה למה יצאתי מתחת כסא כבודך כמדובר, וכיון שכן בענין הצדקה אומר הקב"ה ובחנוני נא בזאת, לפי שאעפ"י שיהיה עונות ביד הנותן אינו מעכב שעכ"ז משפיע לו הקב"ה מטובו, והוא כדי שיחזור ויתן לעניים, לפי שאם אינו משפיעו ברכה לא יתן כי יקפוץ ידו, ונמצא העניים מתרעמים וצועקים למה בראם עניים כמדובר ואין לו כביכו"ל מה להשיב להם טענה שמתיישבת לפי דעתם, לכן במצות הצדקה יכול אדם לנסותו, משום שבוודאי, נותן לו הקב"ה אם נותן צדקה משום שיש לו צורך כביכו"ל לתת לו כדי שיחזור ויתן לעניים, לפי שאם לא יתן לו יקפוץ ידו מלתת לעניים ובאים ומתרעמים לפניו כדפרישית

מ"ר יכול אם אדם נותן פרוסה לעני הקב"ה משלם לו פרוסה, לא, אלא אמר הקב"ה נפשו של עני מפרכסת לצאת מפני הרעב ונתת לו פרוסה והחיית אותו, חייך שאני מחזיר לך נפש תחת נפש, למחר בנך או בתך באים לידי חולי או לידי מיתה ואזכור אני להם המצוה שעשית ומציל אותם מן המיתה

שבת א"ר יהושע בן לוי גדול המלוה יותר מן העוש' צדקה, והמטיל לכיס יותר מכלם

מדרש קהלת שלח לחמך על פני המים, אמר רב ביבי אם בקשת לעשות צדקה, עשה אותה עם עמלי תורה שאין מים האמור כאן אלא דברי תורה שנאמר הוי כל צמא לכו למים: