אמרי צדיקים תמז

חיים שעדיין נשמת רוח חיים בקרבו כהרי האש שאין בו רוח חיים שכל החיוני מקדושה הולך ממנו

נתגלה לי בחלום. בכור שנפל לבור. פי' ישראל בני בכורי נפלו בגלות. ירד המומחה הוא יתברך. ויראה אם יש בו מום ע"ד שהקב"ה משתמש בכלים שבורים. והיינו לב נשבר ונדכה אם יש לנו הכנעה יעלה את בנו בכורו מגלות ע"ש

במשנה ב"ש אומרים מגביהין מעל השלחן עצמות וקליפין וב"ה אומרים נוטל אח הטבלא כולה ומנערה. הכוונה כי ידוע שב"ש היה מסטרא דדינא ע"כ היה דרכו להחמיר תמיד ואף שנראה שכאן מקיל מ"מ נראה שכוונתו הי' גם כאן לחומרא ומרמז לזה בש"א אומרים מגביהין מעל השלחן עצמות וקליפין. ר"ל שע"י השלחן ואכילת האדם אף ביום השבת שהאכילה הוא מצוה אעפ"כ מגיע הגבהה גדולה להקליפות וחלק הנחש וזה הוא עצמות וקליפין. ר"ל לעצם הקדושה הרוחניות שיש בכל מאכל וגם לקליפות ויחדיו יהיו תמים על ראשו ע"כ צריך האדם לקדש את עצמו במותר לו אף בשבת ולהניח מלמלאות תאוותו כ"כ. ובה"א נוטל את הטבלא כולה. ר"ל טבלא הוא כמו שני תיבות שכולו טוב הוא לה שבשבת אף חלק הרע נכלל בקדושה. וע"כ מותר להרבות באכילה כל מה שצריך. ובודאי הלכה כב"ה. ע"כ יסד האר"י ז"ל בחרוז בני היכלא כו' קריבו לי כו' לבר נטלין ולא אעלין הני כלבין דחציפין כו' שכוונתו לדבר זה, לבר נטלין, ר"ל שבשבת רשאין כל איש הישראלי ליטול לעצמו וליהנות מכל דבר החיצונות ובר הוא לשון חיצונות כידוע ולא אעלין הני כלבין דחציפין. ר"ל שע"כ רשאין כ"כ להרבות תאוותם בשבת יותר משאר ימים כי לא אעלין בשבת הני כלבי דחציפין שגם חלק הרע של הקלי' נכלל בקדושה ואין להם שום עליה כלל בשבת להאחז בקליפות האכילה

בגמרא שאמר הקב"ה לירבעם חזור בך ואני ואתה ובן ישי נטייל בג"ע א"ל מי בראש. א"ל בן ישי בראש (סנהדרין ק"ב ע"א). לכאורה יפלא בשלמא אצל ירבעם הי' שאף שאמר הקב"ה אני ואתה ובן ישי דמשמע הקב"ה ילך קודם מ"מ הוא יקדים עכ"פ לבן ישי אבל אצל הקב"ה שיודע באמת שבודאי בן ישי יקדים מדוע הקדים הקב"ה לומר ואני ואתה ובן ישי והקדים לו ללכת קודם בן ישי. רק הענין הוא שמחשבת הקב"ה הי' בתחלה שיעשה תשובה מאהבה ולא לשום פניה ואז הי' לו באמת הליכה קודם בן ישי ואף שבן ישי הי' צדיק גמור כמאמרם ז"ל מ"מ מקום שבעלי תשובה עומדין כו' אבל כיון שהראה בדיבורו שאין כוונת תשובתו ממש אלא כדי להקדים לבן ישי כיון ששאל מי בראש ע"כ לפ"ז שפיר השיב לו הקב"ה מכיון שכך כוונתך אין בכח תשובתך להקדים לבן ישי

בגמרא כל הדר בארץ ישראל דומה כמי כו' וכל הדר בח"ל דומה כמי כו' הלשון דומה אינו מדויק כלל. ונראה כוונת הגמרא עפ"י מה שמביא בחובת הלבבות מתחבולות היצר שלכל א' בא אצלו לפי ערכו לזה שמורגל בעבודת השי"ת אומר לו כבר הגעת למעלות החסידות וראוי לך להוכיח את אחרים עיין שם שמאריך בזה. ולרשע אשר קרבת אלהים לא טוב לו. הוא בא ג"כ אליו במרמה לומר כבר אין לך חלק באלהים חיים אין לך עוד תקומה להתקרב לעבודתו ית' וזה כוונת הגמרא הדר בא"י כי א"י נקראת יראת אלהותו ית' וזה כל הדר בא"י. ר"ל מי שמרגיל א"ע לגור בא"י ביראת אלהים בא היצה"ר אצלו ואומר לו כבר הגעת למדרגה גדולה חלק אלוה אבל באמת אין לו אלוה וזה דומה כמי שיש לו אלוה. והדר בח"ל. ר"ל מי שהוא חוץ ליראת שמים אף שהוא רק מעט מרוחק מהשי"ת. מסית היצה"ר אותו ואומר לו כבר אין לך חלק באלהי"ם שמח בחור אכול ושתה. ובודאי היה יכול לבוא לידי תקנה ע"י תשובה כי חפץ חסד הוא והיצה"ר מטרידו מן העולם וזה דומה כמי שאין לו אלוה שמייאש א"ע שאין לו אלוה וא"א שיהי' לו תקומה עד שנטרד ובאמת הי' באפשרי שיהא לו תקומה ע"י