אמרי צדיקים תמה

אשר אלך בחוקיך, והסר לב האבן מקרבי. ותן לי לב בשר, אנא ה' אלהי שמע את תפלת עבדך ואל תחנוניו וקבל את תשובתי ותחנתי ובקשתי, ויהיו לפני כסא כבודך מליצי יושר להליץ בעדי ולהכניס תפלתי באזנך, ואם בעונותי הרבים אין מליץ בעדי ואין מלמד עלי זכות, חתור נא לי מתחת כסא כבודך, ורחמיך וחסדיך יהיו מליצים לפניך ושמע תפלתי כי אתה שומע תפלת כל המבקש רחמים ממך, כי מקור הרחמים אתה ואין זולתך מרחם ומושיע, ברוך החונן ומרחם ומושיע חנם

והמכשלה הזאת תחת ידך, ואיתא אין אדם עומד על ד"ת אלא א"כ נכשל בהן, הפי' הוא, מצד החכם הלומד לא היה אירע לו שום מכשול בהתורה שלומד או שאומר, אך הוא רוצה לפעול טוב בתורתו עבור ישראל. ויש נשמות שאינם יכולים להתתקן אם לא ע"פ טעות החכמים וזהו חסורא מחסרא והכי קתני, כי יש נשמות שפגמו מאוד ואינם יכולים להתתקן ע"פ התורה רק ע"י חסורא מחסרא שנחסר מתחלה אז והכי קתני יש להם תיקון ולכן אסור להגיה בספרים כי יש לכל טעות שורש כיון שבא באותיות בהספר ואפילו טעות דמוכח אסור למחוק, כי אם לכתוב מן הצד שזהו טעות הדפוס [כמ"ש בשם הרמב"ן יד המגיה בספרים תקצץ] וזה טיעת עצי נשמה, שע"י טעות הנ"ל יש תיקון אפילו לעצי נשמה, היינו אפילו אותם הנשמות שהם כעצים יבשים נשמה שהם שוממים ונעים ונדים ח"ו, לכולם יש להם תיקון ויתהווה מטעות לשון נטיעה והכל ע"י החכם. ולכן צריך החכם האמתי לומר כל הנוסחאות והגרסאות שכתוב בהספר, וזהו הפי' בתיקונים תיקון ס"ח וז"ל מאן דנטר ברית האי הוא עד עליו ע' משמ"ע ד' דאח"ד, ואי לא נטר ברית פרח מני' קוצא מן ד' ואשתאר אחר, ונרשם שם בתיקונים בזה הלשון עד ער כאן חסר, ויש לומר הפירוש, אם הוא שומר הברית אזי עד, ואם פוגם ח"ו נעשה מהד' רי"ש אבל ע"י כאן חסר, היינו שירגיש החסרון באמת ויהי' נכנע באמת אזי ער, מזה גופא יהיה לו התעוררות לתשובה, וכאן חסר יהי' תיקון לכל החסרונות ופגמים, לבד שיש בזה רזין וסתרי דאורייתא

עוד אמר שכוונת התפלה שלפעמים מתפללים שלא בזמנה, הוא כי יש נשמות ישראל שאם היה הירא ושלם מתנהג ע"פ ד"ת, לא היה יכול להעלותם, לכן מזמנים לו מניעה שיעשה לא ע"פ ד"ת כדי שיהיה להם עלייה ג"כ, ויש נשמות שתיקונם הוא ע"י דברי תורה, ויש שתיקונם ע"י תפלתו, ויש נשמות שמדברי מוסר אין יכולים לעשות להם טובה כי אם בדיבורים, ויש בזה רזין עילאין וד"ל והמ"י

דקדוקי עניות מעבירין את האדם על דעתו ועל דעת קונו, לכאורה קשה מהו הלשון דקדוקי עניות לשון רבים, והפי' הוא, כי יש שני מיני עניות, עני בגשמי, ועני ברוחני מן הדעת ח"ו וזהו דקדוקי עניות ב' מיני עניות, מעבירין, ע"י מה יכול להעביר ולתקן זה, את האדם, שיתקשר עצמו להאדם, פי' להצדיק שיש בו דעת קונו

אמר שמהריב"ש ז"ל ואילך התחילו התיקונים לא ע"י סיגופים כי אם ע"י התקשרות ליראים התחיל להתנוצץ משיח, אעפ"כ מי שיודע בעצמו שיש לו כח יסגף א"ע מעט

להיות לכם לאלהים, פי' צריך האדם להסתכל שגם הלכם, תאוות היתר יהיה לאלהים, בלתי לה' לבדו, ע"כ מספר שארית ישראל

הויות דאביי ורבא

משנה העדים שאמרו כתב ידינו הוא זה אבל אנוסים היינו הרי אלו נאמנים, ומסיק דוקא אנוסים מחמת נפשות ולא מחמת ממון ע"כ, רמז, כי ידוע שיד כל אדם יחתום ומי מעיד משוכבת חיקך וגו'. ואומר שבאמת כתב ידו הוא זה, אבל אנוסים היינו שהי' לנו ביטולים הרבה מעבודתו ית' הרי זה טענה מעולה ודוקא מחמת נפשות