אילימה נז

רמוז מזה בספ"ר ש' סדר האצי' בע"ה:

פרק יד והנה רציתי בפ' זה לבאר לך ענין רמזתיו בת"א פ"ד במלת א' בא"ס ובפ"ח והוא ענין אצי' והמלה הזו נגזרת מאצל להראות הקורבה ורבים פי' מלשון צ"ל דהיינו שהענין כצל והן אמת במקומות רבים כנה ר"ש מלת צ"ל בתחתון מן העליון אפי' בחיצוני' במלת צ"ל מו"ת וכיוצא אמנם הקדמונים פי' במהות הענין כמדליק נר מנר ואין הא' חסר דבר ודע שענין האצי' אנו צריכים ראשונה להרחיק שאין עצמות' במאציל ואותו העצמות יצא ונמצא במציאות ספי' ואצי' שא"כ יהי' א' מתחלק לחלקים ומקבל מגרעת וענין זה רחוק מהא' אמתי כדפי' שם ולזה אמרו ואין הא' חסר דבר אמנם אינו בענין הגשמות הנמצא או הבריות הגשמיות שהם מתהוות נבדלות רחוקות אלא מציאות אצי' דהיינו שהם קרובות אמנם לעולם מחודשות ואינן מחודשות מעצמן בלתי מתייחסות לממציא שא"כ יהיו שניות והכלל אשר לנו בענין זה שאין שום שניות נמצא וא"ת שהן נמצאות בעצמן כרצון מאצילם יהיו לעצמן והם שגיות עם היות שיהיו נמצאים מרצונו לזה הם אצי' לקורבת המאציל בנאצליו ויהי' הענין כמדליק נר מנר שהנר מחודש אמנם מעצמות המחדש והמחדש בלתי מקבל תוספת או מגרעת ח"ו וזה רצו במשל הזה. ולר"ש בפ' בראשית פי' בעניינים אלו בטש המשיל האציל למטה בבטיש' וענין זה לא נהג בו אלא דווקא באצי' הכתר והחכמה מפני שהרחיק הפעולה ממנו וייחסם אליו. והנה מצד המתרחק הוא כעין הבטישה שהוא הפעולה הרחוקת ומצד היות' ממש מכחו המשיל בבטישה שהוא פעולה מעצמו המבטש ועניינים אלו רחוקים מאד משכל המעיין להולמן אמנם כאשר יזכור מה שפי' בפ' הקודמים ובתמרים הקודמים מקדמות המאציל ואחדותו ופי' חידוש הנאצלים והפעלות' יתקרב מאד אל דעתו כמה וכמה מההרחק בין הנאצלים והמאציל ואף אם ירצה לקרב הנאצל אל המאציל קורבה גדולה לא יתננו רוחו מפני קדמות והעלם אחדות המאציל עד שהוא נעלם מנאצליו בלתי מושג אליהם אלא מצד פעולותיו בהם כדפי' בתמר א' פ"ח ולזה יאמר כמדליק נר מנר שהרי הקדימה הא' אל הנר הא' תמיד עומדת והחידוש דבק בנר הב' תמיד והיות' נמצאת מכח הנר הא' אמת קבוע לא יכזיב ובאלו הג' עניינים המשילו המשל הזה. אמנם בענין הויית' מאמתת מציאותו היא היוה מחודשת בלתי נאחזת בנר במציאות קדם כלל להויית' אלא מתפשט' מתמצאת מאין המוחלט בחפץ ורצון המאצי' לא שיצדק היות' אל עצמותו ומה שיהיה חפצו ורצונו כדי שיתמצאו לאמר שהוא המצאתם ממנו כל מקום שנייחס אות' בו לא שיהיו בו על צד ריבוי יוצאות ממנו מעצמותו וגם נחייבם בו מצד ידיעתו אותם ואינה ידיעה מחודשת מצד הוויית' ח"ו אלא הוא וידיעתו א' ואינו מקבל חידוש והידיעה ידועה כקדמותו וזהו משל אבן החלמיש שהמשלנו בספ"ר בש' שיש בו ניצוצות רבות כמבואר שם:

עין בל תמר ד תמר רביעי בענין קו המרה המתבאר בזוהר ובו ג"ן פרקים פרק א הנה בזוהר פי' בענין הספי' במציאות אצילת' שיתפשט' מלמעלה בוצינא דקרדינותא לתת מדה למדות וייחסו הענין הזה במלות שונות הא' בוצינא דקרדינותא. הב' בוצינא הג' קו המדה הד' משחתא הה' שעורא והנה השמות האלו קצתם ענין מדה ושיעור אמנם בוצינא ובוינא ענין מורה המציאות כאשר נבאר. וקודם כל דבר ראוי שנאמר כי שורש לענין הזה הוא כי אחר שהספי' נאצלות ברצון ובדעת לא בחיוב ולא במקרה א"כ מדת מציאות' עם היות שהם מא"ס עכ"ז א"ס הגבילם ומדדם ושערם כל כלי שיעורו והנאות לו ובחי' ופעולותיו ושיעור שפעו וכמה כחות יוכללו בו שבלי ספק נמצאו מאתו בחכמה שאינה מושג' מיוחד' באחדותו הפשוט א"כ כח יתפשט ממנו להאצי' הספי' ומדדם שיעור ומדה הראוי' ועם היות שאין לו סוף נתן לו סוף ושיעור ומדה למדות עם היות שהמדות בעצמן יש שאין להם סוף כגון הכתר הנקרא לפעמים א"ס וגם החו"ב יוכללו לעתים בו ואין להם סוף והמל' יש לה סוף ומדה למציאות הכלים האלה והענין כי קודם כל נאצל הי' א"ס לבדו והוא הוא כל המציאות וגם אחר שהמציא הנמצאים אין בלתו ואין לך דבר שיהי' מבלעדיו ח"ו שאין שום נמצא שלא יהי' כח האלוה בו שאם לא כן אתה נותן גבול בו ושניות ח"ו אלא האלוה כל נמצא ואין כל נמצא האלוה בענין שסדר המציאות הוא על סדר הזה כל מה שהוא במציאות הוא האלוה שהרי הוא כל המציאות והמציא הכתר ולא חסר בו ולא העדיף כי הוא הכתר וחוץ לכתר אמנם הכתר אינו א"ס אלא מחודש ממנו והאציל חכמה וא"ס בחכמה וחוץ לחכמה ולא נתחדש בו דבר אמנם גם