אילימה נב

אליהם אל אותה נקודה לחות החסדים והיינו סוד היסוד המייחד ולכך היסוד משך התפשטות הרגלים לזכר ולנקבה והוא הוא למעלה סוד המייחד ואצילותו אחרון לכל ולו בחי' הנה והנה וגמר האצי'. אמנם המל' היא פועלת הדיני' ואי אפשר להנהגת הדין להתקרב למעלה לא"ס מפני שלא יתייחס הנהגת הדינים אליו אלא בהתרחקות והתלבש א"ס כלי בתוך כלי כמבואר בתמר בי' פ"ט לכך נתקבץ שיעור קומת' דהיינו האחוריים כולם וירד מציאות ההנהג' הזאת אל מטה באצי' והרחק והיינו סוד המל' מדה י' למטה מהיסוד מפני שכאשר היא מנהג' בדיני' יש להם לדיני' מציאות שיעור קומה וענין לעצמו והמל' אחוריים הפועלים למטה והזכר חסד נאסף למעלה מתקרב למאציל וזהו ענין המעוט יתבאר בתמר לעצמו בע"ה ולזה ירדה ההנהגה הזאת והמדה הזאת דהיינו שיעור קומת הנקבה למטה ולא שהיא תפעיל לעצמה הדיני' בלי אמצעות הזכר אלא שיתאספו ב' מדות דהיינו בינה וגבורה ויעשה מהם שיעור קומה ידיעה והמל' אחורים תתפשט לפעול עד החיצונים התחתונים למטה וזוהי הנהגת הדינים שיעור קומה לעצמה כאשר יתחזקו הדינים כאשר אבאר במקום אחר בעז"ה:

פרק ט אחר שביארנו מה שביארנו מענין אחדות א"ס והרחקת התוארים וההפעלות ממנו איני חושד שכלך שתצטרך לטעם האצילות לא בכלל ולא בפרט כי אחר שרצונו הפשוט להוציא הנמצאים להיותם נפעלים תמיד מאתו אי אפשר המצאתם כלל אלא ע"י הכלים האמצעיים מפני מעלתו ורוממותו וירידת הנמצאות האיך יוכלו לקבל השפעתו והרי הם רחוקים ממנו תכלית הרחק והיאך יהיו נמצאים בענין שיורחק הענין מב' פנים הא' מציאות הויית' הב' קיומן ולזה אמר באדרא כדפי' בקש"ק שהיה בונה עולמות ומחריבן עד שאמרה החכמה לפניו שא"א להוציא הנמצאות זולתי בהשתלשלות העלולים הדקים הנעלמים זה מזה וירידת הספי' והנה ענין זה יהיה דרך כלל לכל האצילות וטעם לכל מעלה ומעלה לאות' אשר למעלה ממנה שהרי המשתלשלים יורדים זה מזה וזה מזה ממציאות עלול א' עד ההויות התחתונות החומריות הם ד' יסודות גופים מתים ואם ח"ו יעלה בדעת שיחסר איזו מדרגה אמצעי' יפסק השלשלת באמצעיתה ותמות חציה ולמטה שאין לה קיום אלא מהשתלשלות הנמשך הקיום השופע תמיד ואלו יצוייר העדר כל איזה אמצעי יתבטל ההויה ממנו למטה כענין השלשלת התלוי' מלמעלה למטה שאם תצייר העדר פרק מפרקיה תפול ממנה ולמטה ותעדר קיומה ומציאות' וכך הענין ממש לענין קיום ההויות ומציאותם שאי אפשר להמצא התחתון אלא מכח העליון ואין לדמות תחתון **(צ"ע במלה זו)** מתכח מא"ס שיתקיים אלא באמצעות א"ס השופע עליו ואם לא יהיו אלו האמצעיים להמשיך כח א"ס עליו במה יתקיים והרי לפ"ז יהיו הספי' אמצעיים לנבראים והנבראים אמצעיים לנוצרים והנוצרים אמצעיים לנעשים ועד"ז ג"כ אלו הספי' עצמן הספי' הא' אמצעי לב' שאין הב' שואבת אלא באמצעות הא' ואין הג' שואבת אלא באמצעות הב' ואין הד' שואבת אלא באמצעות הג' וכן עד תשלום י"ס. אמנם יפול השאלה עתה שכיון שכך הוא למה נאמר שעד כאן ספי' א' ומכאן ואילך ספי' ב' כי אחר שאלו הספי' הם משתלשלות ויורדות והם אמצעיות למה לא נייחס הכל ספי' א' ונאמר בכולם כעין שנאמר בכתר שהיא אמצעית בין המאציל והחכמה כך נאמר שכל הספי' הם ספי' א' מאיזה טעם הגיע המציאות שזה ספי' א' וזו ספי' ב' וזה שלישי' נאמר שהכל ספי' א' שהרי השוו המדות שהרחק גדול יש בין הכתר והבינה שהחכמה ממלא אותו הרחק וקצהו העליון דבק בכתר וקצהו הב' דבק בבינה א"כ הרחק אשר בין המאציל לנבראים הוי חלקו לחלקי' שלא הספיק ספי' א' כולה תרד מראש המעלות מא"ס ויגיעו הנבראים. ולזה נאמר שטבע המציאות מחייב שהעלול תרד מעילתו ירד מה שלא נצייר אנחנו שיעורה והעלול בעצמו ירד מעצמו אל עצמו שיעור מה עד שקצהו הפונה אל עילתו אינו דומה לקצהו הדומה לעילולו. והנה הירידות עתה הם ב' מיני' א' מה שירד הספי' בעצמה מעצמה אל עצמה הב' מה שירד העלול מן העילה והגה כאשר נשער ירידת הנמצאים משיעור יציאתם מהממציא הא' עד מציאות' בבריא' הנה אותה הירידה א"א להיותה בב' ירידות הא' מה שירד הכתר במשל מעצמו אל עצמו והב' מה שירד נברא מנאצל לא הספיק ב' ירידות אלו להגיע הנבראים אל מציאות והוצרכו י' נאצלים יורדים מעילה לעלול עשר ירידות וירידת העלול מעילתו שהם ג"כ י' ירידות והנה שיעור מה שבין עילה לעלול וירידת עצם העלול לא ידענו אמנם ברקיעים פי' רז"ל שיש בין רקיע לרקיע כעובי הרקיע נמצא שיש בין עלול לעילה כעין שיורד עצם העילה בעצמה אמנם במלאכים לא הורו כך אלא אמרו רגלי החיות כנגד כולן. קרסולי החיות כנגד כולן. שוקי החיות כנגד כלן. הורו שלפי זה יתעלה העילה כנגד כל העלולים יחד והב' כנגד כל התחתונים ועילתם והג' כנגד התחתונים ועילתם ועילת עילתם ועד"ז יתעלו העלולים אלו על אלו. אמנם לא נדע אם כמו שנשתנה ענין הנוצרים שהם החיות מן הרקיעים שהם העשויים כך ישתנה ענין הנבראים מן הנוצרים ולמעלה ולכבוד וכך ישתנה הנאצל מן הנברא ויתעלה לאין תכלית וחקירה זו