אילימה לו

מצד המעשה אינו שינוי בו ח"ו ג"כ שינוי הידיעה אינו שינוי בו ח"ו ג"כ שינוי הבחירה תלוי באדם מפני שאלו העניינים תלוי במדות ובזה נאמר הנה הידיעה בענייני האדם תלוי במדות כהתלות ההשגחה במעשהו להשכירו ולהענישו והנה הידיעה הזאת תלוי בדעת ואם כן ידיעה זו בעד הספי' הזאת שהיא ספי' הת"ת בסוד התלבשות ההנהגות עד א"ס והבחירה מסורה ביד האדם לעשות מעשהו א"כ יגבר המדות כרצונו וכמו שכאשר יגבר המל' שממנה בחירת האדם במעשהו על הת"ת שבו הידיעה יהפך המדות ויגבר המל' בדיניה על הת"ת ברחמיו ולא יקבל הפעלות א"ס וירוחק האדם הפוגם כך יהי' ענין האדם מסור בהנהגת הספי' ושם הידיעה ושם הפוכה בבחי' ואין דוחק מענין שינוי בא"ס או חידוש ידיעה ח"ו כמו שלא יקשה מאלו הספי' כדפי' מפני שלא יחייב שינוי כלל כדפי':

פרק יא באתי בפ' זה לתקן אם יקשה לך היאך מהאחד הפשוט ימצאו הרבים אם בריבוי הנאצלים שכולם נאצלים זה מזה וכולם ממנו אם בריבוי הבחי' שאפי' הכתר יש בו כמה בחי' ותיקוני' ועם היות שאותם התיקונים אינם גשמיים אלא משל עכ"ז יורה על ריבוי הפעולות והכוחות הנמצאות שם ולזה יקשה היאך מהא' הפשוט נמצאו הריבויים האלו ולזה נאמר שאחדות א"ס נפלא לא יאונה אליו שום ריבוי כמו שפי' בתמר א'. אמנם תחילת אצילות יאצל ראש הכתר ר"ל בחינתו הפשוטה שאין לדון באחדות פשיטותו מה שאנו מחייבים בא"ס מפני **(אולי צ"ל שיראה או שירד)** שיר שהוא נמצא במאציל והרי הוא מחודש נפעל ועכ"ז הוא מיוחד תכלית אחדות כסא לא"ס שאין להשיג מציאותו מפני שהשגת א"ס נמנעת גם השגת ראשית הפעולות נמנעת שהרי הם נמצאות מאתו אמנם מה שנדע בזה ונאמר שהוא כלי מחודש ולא עצמות מאצי' ודאי ואחר שכן הרי הוא נדון לגוף וא"ס פועל בו כנשמה וזהו תחלת הרצון שפעל ועשה ורצה. וכבר פי' שההפעלות ושנוי הרצון אינו בו אבל הוא פעולה יוצאת ממנו ואינו מתפעל ברצון כדפי' והנה כאן רצון כל הנרצה להמצא ולהתחדש ומכאן ואילך ימצא מהמאציל עצמות המתפשט שלא יקבל שום תוספת ולא שום מגרעת ולא מציאות מחודש אלא אחדות גמור נמצא ולא במציאות פועל ולא בהפעלות בנאצליו וימצאו המחודשים הנפעלים הנאצלים מדרגה אחר מדרגה ונתן לאלו על אלו קדימה מצד מציאותם בעצמם לא מצד המאציל שמצדו כולם נמצאים כאחד ולכך ימצא להם בחי' המאחודת כולם בא"ס ואולם ישתלשלו זה מזה מצד עצמן בהיות א"ס מאצילם הם מהם ובהם ישתלשלו זה מזה ולזה כולם כאחד הם ברצון הראשון שאין מניעת התקרבם לא"ס במציאות ראשון מצד א"ס אמנם שם מאוחדים תכלית אחדות כמציאותם מאחדותו אל נמצא מחודש ראשון אמנם זה אחר זה יתן א"ס כחו בנאצל וימצאו הנמצאים הנאצלים כפי קדימתו מצד עצמן זה אחר זה והנה הרצון הזה הראשון הוא כלל כל הרצוניות וכאשר יתרצו שם הכלים להמצא ישתרשו שם ויהיו כולם כלולים שם וענין כללותם יאמר רעוא דרעוין רצון הרצונות והתפשטותם בעצם הנאצל הם תיקוני הכתר תיקו' אריך אנפין כאשר עוד יתבאר בתמר ג' והנה ברצון הרצונות עדיין הם מאוחדים מפני שידמה הנאצל הא' למאצילו וכמו שבמאציל הנמצאים מאוחדים בחכמתו והוא וחכמתו א' והידיעה ההיא המצייר ציורי הנמצאות הוא וידיעתו א' כך הרצון הזה יתאחדו בו כל הנמצאות תכלית אחדות אבל לא כאחדותם במאציל שהרי ירד ממאציל אל נאצל ובהתפשטות הרצון מרצון אל רצון יתפרדו השכל והמשכיל והמושכל להיותם ג' עניינים ועם היות שנאמר יתפרדו ח"ו שיהי' ממש פירוד והבדל אמנם ירד אחדותם והשתלשלו הרצונות כמה בחי' וענין זה תלוי ההשתלשלות סוד בונה עולמות ומחריבן וסוד המלכים אשר מלכו בארץ אדום אשר יתבאר בעין רואי תמר א'. ודרך כלל הם כמה מדרגות להשתלשלות הנמצאות עד שמחמת ההשתלשלות ירדו ויתרבו עד הגיע אל מקום תיקוני הכתר ששם תחלת הריבוי ולא ריבוי ח"ו אלא יבחן הכתר לבחי' וישתלשל ממנו האצי' לספי' עם היות שהספי' הנאצלות הכל אחדות גמורה אבל דרך העברה נקראים ריבוי ופירוד בערך האחדות הנקשר בא"ס וברצון כדפי':

פרק יב עוד תוספת ביאור על הקודם הנה כל המקובלים הסכימו שהכתר הוא נאצל א' אמנם הכתר הוא הוצאת הדברים ממאציל אל נאצל תכלית יציאתם אמנם הנאצלים להם התקרבות במאצילם עד שנאחדם ונקשרם במאציל והמאציל מקור כולם שהוא אחדות נובע עשר ספי' ותכלית י"ס וגמר מציאותם הוא עד המל' וראשיתם באצילות הוא הכתר ובעצם הכתר מסתלקי' בחי' על בחי' בחי' ומציאו' על מציאות עד התאחדם בא"ס עד שאותם המקורות הנובעים מאחדותו ישאבו מהם הספי' ויתקרבו אליו ולזה נחייב עשר בחי' דקות הוייות מצד עצמם י' שרשים לי' נאצלים ומצד מאציל עשר כלים שואבים ראשית מבוע שפעו ושפעו אחד מיוחד מאתו והם מיוחדים תכלית ייחוד מסתלקים תכלית סילוק עד שיאוחדו תכלית אחדות ימצאו הגונים לאותה בחי' והיינו ברצון הרצונות שכולם שם רצונות וכולם נאחדים ברצון א' ושם חידושם מאת הרוצה ולא נפעל ברצון המוציא רצונו נקשר בו תכלית הקשר עד שיכונה הרצון אל הרוצה ובאופן שלא יקבל הרוצה שינוי בקרוב