אילימה לא

מתאכזר לכן אינו מתפעל באכזריות או ברחמים או בחכמה או בבינה להבין ח"ו אלא הוא קיים בלתי משתנה והפעולות נובעות ממנו ולחוץ לא פעלו שום שינוי ולא שום הפעלות והיינו שהוא שופע משפעו ממנו ולחוץ לא נפעל בעצמותו וההשפעה הזאת בכוונה ממנו לא במקרה ותמיד היא ההשפעה הזאת וקודם שהאציל שום נאצל לא היתה השפעה זו נמשכת לזולת ואין לו תוספת אחר שהאציל ולא גרעון קודם אצי' שאחר שהוא הכל הכל הוא באחדותו בלתי מתפעל מעצמו אל עצמו שהוא ופעולותיו וחכמתו ורצונו ובינתו וחסדיו הכל א' שאינם פעולות יוצאות אלא הוא בעצמו מעצמו אל עצמו אחד ואחר שרצה ברצון בלתי פועל בעצמו אלא פועל בנפעלי' כעין שפי' בשאר המדות שאינם פועלות בו כך הרצון הזה אינו רצון משנה עצמו ח"ו אלא רצון משנה הנפעלות דהיינו שנשתנה הכתר שלא הי' ונתהוה ונפעל מלא נמצא אל נמצא לא שיקבל הפעלות א"ס בהמציאו הכתר ונאמר קודם לא הי' ממציא ועתה המציא אינו מקבל הפעלות שהשינוי ממנו ולחוץ לא עומד בעצמו ולקבוע זה יותר נאמר שעתה לא נייחס לא"ס עת פועל עת לא פועל אלא נאמר תמיד שופע השפעתו. ולא ייחס זה לא"ס לבד רשב"י ע"ה באידרא אלא אפי' אל הכתר מפני רחמיו נתן לו המציאות הזה והמעלה הזו כ"ש בא"ס והנה תמיד שופע וההפעלות בין שופע ללא שופע אינו ממנו אלא מהנאצלי' התחתונים שלא יוכנו לקבל ההשפעה ולזה יעדר הטובה העליונה והנה ההפעלות בנאצל עד"ז נאמר הנה הרצון הוא רוצה ומציאות הרצון יכריח שנאמר עת עשה העולם ועת לא עשה דהיינו עת האציל הכתר עת לא האצי' ולא יקבל הפעלות עת רוצה עת לא רוצה מפני שהפעולות ממנו ולחוץ שמדותיו אינם פועלות בעצמותו אלא פועלות ממנו ולחוץ וכמו שאנו אומרים רחום חנון והיינו פעולות ממנו ולחוץ בלתי מקבל הפעלות ההם כך מדת רוצה כמו הם בלתי מקבל הפעלות מלא רוצה אל רוצה מפני שההפעלות בכתר הנרצה להמצא עת בזולת עת. וזה טעם למה שירצהו האל רצון עליון להאצי' ויחדש אצילותו אמנם אחר שרצה והאציל לא יבטל אצי' שאחר שרצה בזה לא ירצה בזולתו שיהי' שינוי מרצון אל רצון שתחלת הרצון נייחס למאצי' ולתת לנפעלים עת מחודש. אמנם שנוי מרצון אל רצון לא נתן לו שאינו מעלה לרצות בזה ואח"כ בזה שאחר שרצה **(נר' שצ"ל לא או איך)** לך יאות לייחס לו שלא ירצה שהוא טוב ולעולם ייטיב ואם ישתנה הרצון מהכתר ולמטה. פרק ז הנה במה שפי' שנייחס לא"ס הרצון המייוחד בו שאינו מקבל הפעלות ממנו ויוצא ממנו ולחוץ ופועל הפעלות בנאצל לא במאצי' והנה בזה יתחדש הנאצל עם כל זה יש רצון לרצון ורצון לרצון ולזה ייחס באדרא רעוא דרעוין לתת התקרבות לנאצל אל המאציל והדמות עד שלא ישתנה אלא ממה שהוא מחודש שנפעל מהרצון וא"ס בלתי מתפעל ואינו יוצא מן הכח אל הפועל מפני קדמותו אינו מקבל הפעלות ואח"כ יתפשטו הרצונות מרצון אל רצון שעתה צריך ב' עניינים הא' כח בנאצל להאצי' ומצד א"ס רוצה תמיד והנפעל אינו מוכן ואין בו כח לקבל הרצון ההוא רצון בלתי מתפעל הנשפע מא"ס ממנו ולחוץ ומניעת המחודש מפני הזמנתו והכנתו אינו גרעון ברצון העליון אלא אדרבה מעלה שהוא תמיד שופע ונותן בנמצא החדש אבל בנמצא המחודש בלתי מוכן עד שיתפשט וישתלשל מדרגה אחר מדרגה מרצון העליון עד הרצון הנשלם להשריש בו רצוניות ומחשבות שרשים לנמצאים המתאצלים למטה וענין ההכנה הזאת ה"ס ואלה המלכים אשר מלכו הנדרש באידרא כאשר אבאר בע"ה בענין שיתקרבו הנמצאים ע"י בחי' הרצון המחודש הא' תכלית ההתקרבות זולתי ההבדלים המחוייבים לנו לתת למחודש הנמצא מן הקדמון הא' האמיתי כדפי' לעיל בפ' ה'. ואחר שידע המעיין ענין הרצונות האלו וידע שנכלול כולם בשם הכתר אמנם הם מדרגות בכתר לא נייחסם בשם ספי' לעצמ' כלל אמנם כולם רצון והכתר רצון אלא שיש רצון לרצון ורצון לרצון עד לקרב הנאצל אל המאציל כדפי' נייחס כל הרצונות יחד בשם כלי לנשמה הפועלת בתוכו ועתה נאמר כי בשום נמצא מתחדש אינו שינוי ברוצה ואף אם יתפשטו הכלים עד להמציא כלי הגבורה שבה האף והחמה והאש השורף הנה כאשר א"ס הנשמה לכלי יתן כח ברצון ורצון ברצון וישתלשלו הנמצאים ממנו בסוד היות הפעולה יוצאת ממנו בצאת הפעולות מהנשמה אל הגו כמשל שהמשלתי בספ"ר בשער עצמות וכלים ואלו דברי שם:

פרק ח באתי בפרק זה להציל מטעות שלא ידמה המעיין שנתחדש שום חידוש בנשמה אשר בכלים ח"ו וזה שאנו אומרים שהוא א' קודם שהמציא כל נמצא וא' לאחר שהמציא הנמצאים ומה שידמה בקצת מקומות בדברי רשב"י בענין קו המדה וכיוצא שיש חידוש אינו במאציל ח"ו אמנם האמצעיים אשר בין הרצונות הנז' לספי' שהם האמצעיים בין הנשמה לכלי הם הם המחודשים כי הנשמה בעצמה לא נתחדש בה דבר שא"ס לא יקבל תוספת ולא מגרעת כדפי' בפרקי אב"ג אמנם הענין הוא כי קודם המצאת כל נמצא הוא א"ס והוא התחלה לכל והוא שכל כדפי' בתמר:

והנה אין שום מציאות זולתו ואחר שנמצא הכתר שהוא ג"כ שכל אבל לא במאצילו אל תאמר שהכתר משולל