אילימה רפט

דיקנא דהיינו בחכמה ותבונה ודעת לכך הוא גוון ממוזג באודם ולובן אמנם מקררת תמיד על הלב שלא יתלהב בדיניו כאשר נבאר ולכך משכנה בחזה בין החו"ג שבב' עיקר חי' דיקנא ובב' עיקר הריאה כדפי' ומה שמוציא' רוח כעין המנשב אמנם היא מנשבת ז' רוחות וכולם מתנשבי' בסוד הדעת אל המל' שהיא הלב כאשר נבאר ונודע שסוד ריאה זו יש בה קנוקנות וצינורות שדרך בה יכנס הרוח הקר העליון וישב רוח אל הלב בענין שהם ג' בחי' ברוח. הא' שאיכתו קר בריאה. הב' יציאתו חום מן הריאה. הג' הרוח שהריאה מנשב' אל הלב והנה הנכנס תכלית החסדי' העליונו' הנכנסים אליה כדי לקררה ולהעמיד החסדי' ולא ייבש לחלוחי' חסדיה בחום דיני הלב הקשה מאד והב' הרוח המתעלה ממנה לקרר חומו והיינו עילוי הת"ת אל הכתר והיינו סיד הדעת הדק הפנימי העולה ויורד ברצוא ושוב לא שכיך אפי' רגע. הג' הוא סוד הרוח בבחי' הדעת היוצא מן הריאה ובא אל הלב תמיד והוא כלול מז' כוחות והם במיניו ד' ממש כעין מינים שבלולב שהם ז' ומיניו ד' כיצד ג' אונות מימינא ג' הדסים ב' אונות שמאלי' ב' ערבות הרי אלו מנשבין ה' רוחות וב' אומו' ב' רוחו' נגד אתרוג ולולב זה לימין וזה לשמאל הרי אלו הם ז' רוחות מתנשבי' והרי הרוח הנכנס והיוצא מאוחר מפני שעולה למעל' אל האחדו' הגמור אמנם ממנה ולמטה יתבחן לז' והרוח העליון יש לו בה צינורות ידועים שדר' בה נכנס הרוח ומתבחן אל הז' ובצאתו מתאחד והנה נאמר מארבע רוחות בואי הרוח ופחי שהם סוד ד' מיני' שפי':

פרק ג בענין הלב האבר הזה יפרש בו בתי' ענייני' שונים פעמים יפרש אותו בבינה והדין נותן כן שהרי ל"ב נתיבות חכמה ל"ב אל"הים דעובדא דבראשית פעמים יפרש אותו במל' דהיינו דינא ודאי וכאשר תעיין שבלב תלוי יצה"ט ויצה"ר ענין זה מורה שיש בו ב' לבבות דהיינו ל"ב ימיניי' ול"ב שמאלי' ונודע שסוד ל"ב מן החכמ'. ועתה בזה נפרש ונבין ענין הלב אין ספק ששמו מיוסד על ל"ב הנתיבות אמנם מציאות' להחיות כל הקומה ושם סוד רוח החיי' שורה אמנם סוד החיים האלו הם סוד חכמ' ותבונה ודעת מתלבש זב"ז כדפי' בתי' סוד שם יו"ד ה"א וא"ו ה"א מצד החכמ' מתלבש בשם אל"ף ה"א יו"ד ה"א מהבינ' וב' פועלים ע"י הדעת ולכך יתפשטו החיות מן הל"ב הם ל"ב נתי' חכמה ימיניי' מצד הימין והחסד ול"ב נתי' שמאלי' מצד ל"ב אל"הים דעובדא דבראשית ובתוך כל שם ושם שם יה"וה דהיינו ל"ב יה"ות ול"ב אל"הים דהיינו יצה"ט ויצה"ר כדפי' בזוהר פ'. יצה"ר לעילא מאן הוי גבורה א"כ חום הל"ב חום הגבור' הנובע מן הבינה ולזה סוד ההנהג' מתלבש' סוד רוח החיים הנז' כדפי' בעין כל חמר. יתפשט כל שיעור הקומה וינהיג כל המציאות כולו יחד ונודע שסוד הגבורות או החכמות יבואו למל' לכך שם הלב מתבחן ב' בחי'. הא' הבינה שהיא מנהגת בבחי' אלו. הב' המל' דהיינו כיס הלב היכל אל ההנהג' הנז' והלב עצמו יהי' לו ב' בחי'. הא' ההנהג' מצד הבינה תחלת ההנהג'. הב' מצד המל' סוף ההנהג' ולזה פעמי' יכונה על שם תחלתו פעמים יכונה על שם תכליתו. והנה הריא' ימיניי' מצד החכמה והלב שמאלי מצד הבינ' והחכמ' נק' א' רוח אל"הים חיים שהיא סוד החיי' אל הלב שאלמלא סוד רוח המנשב מן הריאה אל הלב לא יוכל הקומה להתקיים אפי' שעה אמנם דיני הלב השורפי' כל ההנהג' הנז' וסוד הספי' כולם הם מתקיימות ומנהיגות מהחיי' האלו המתפשטי' בכל ההנהג'. וב' טבעות יש בלב:

פרק ד כיס הלב הנה הלב הזה יבשותו הרבה הכיס הזה לח וכך הוא לבן מצד הרחמי' וסודו סוד חלב הטהור אמנם הלב פי' עניינו וסודו והיינו נקודה אמצעי' אל כל הקומה כדפי' ויש לו מסגרת טופח סביב דהיינו שיש בו משקה טופח לכבות אשו והוא מסגרת סוגר ומכסה על הלב והנה המכסה הזה ודאי צד החסד שהוא על הבינ' ולא חסד ממש אלא רקיע כעין הקרח הנורא נטוי ומכסה ומעלי' על החו"ב הפועלות בל"ב כדפי' וסוד ההיכל הזה מלבין מהרחמים העליוני' והיינו סוד לובן החסד אמנם ממנו ימשך העלמ' ההשגח' לטובה ולרחמים שלא ישכיל מדת הדין ברשעי' כדי שלא יטרף העולם בדינו כרגע והיינו סוד אומרו אמרתי עולם חסד יבנה בינ' דהיינו פעולת הבינ' בחסד כאומרו חסידה ברושים ביתה וכדפי' בזוהר פ' ויצא סי' וכתיב גם חסידה בשמים והיינו כס הלב כאומרו מלך יושב על כסא רחמי' שהכסא מתנהג בחסידות כדפי' כתי':

פרק ה הנה הנהג' הריאה והלב היא הנהג' החכמ' והבינ' והדעת בסוד ז' ספי' מבחי' למעל' ולזה יהי' רקיע ופרוכת פרוס כין ג' אלו שהם י' לבין בחי' הנקב' שהיא המל' שבה אחיזת הכוחות כולם כאשר יתבאר והיסוד אמצעי רקיע בין מים עליוני' רוחניים למים תחתוני' גשמיים הנה סוד רוח חיוני שבאברי' האלו הם ההמשכות מלמעל' למט' להחיות כל הקומ' ולהנהיג' וסוד המאכל שבאיברים התחתונים הוא סוד המעשה