אילימה רסט

עתה במה ימצאו אמירות בתור' שהם קשות המציאות והכוונ' האמיר' הרוח האלהי העליון המנהיג המתפשט מסוד השפתים יכונה בשם אמירה לא שיהי' אמירה בההיא שעה אל הנדבר כגון הדג וכיוצא וכן וה' אמר לו קלל וכל כיוצא בענייני' אלו ועכ"ז נרא' שעיקר רוח החיים האלו אינם נשפעי' אלא לאותם שנקראי' פה ה':

פרק נט הנה עוד תלוי בסוד רוח פה זה סוד הנבוא' כלה כאומר רוח ה' דבר בי ומלתו על לשוני וכתיב ודברתי אל הנביאי' וכתיב וינח עליהם הרוח וכיוצא רבים והענין שעם היות שהנבואה מנו"ה כדפי' בזוהר בכמה מקומות נביאי מהימני נביאי קשוט הם נצח והוד היינו שיתפשט סוד רוח החיים הנז' וילביש המשתלשלי' למטה שהם הנק' פה ה' ומאותו הרוח ילביש הנביאי' כאומר ורוח לבשה את זכריה ורוח לבשה את עזריה וכיוצא נמי אפי' לאותם שאינם נביאי' כאומר ורוח לבשה את עמשי ראש השלישי' והיינו שיתלבש רוח נבואה המטפת מבין השפתים האלו העליוני' ויעבור דרך הבחי' התחתונות וילביש המלאכי' התחתוני' שהם סוד התלוים בשפתים ויאמר הנבא כך וכך ויתלבש ברוח ההוא ויתנבא ויקרא סוד הרוח הזה הלבשה כעין הסיב' שמקפת את מסובבו. והנה נק' אותם המתלבשי' בסוד הרוח פה ה' ויתפשטו וישתלשלו כמה מדרגות ומפני שנמשך מאלו השפתי' אף אם יעבור דרך נו"ה ויעבור דרך המלאכי' כלם יקראו פה ה' אחר שהרוח הי' בא משם ומלביש הנביא ומכשכש בו ומדבר בו והנביא הי' כלי גשמי לגשמיים והמלאך כלי לספי' והספי' כלים לרצון העליון:

פרק ס ממנה נתינת התור' הענין שהתור' הוא סוד הרצון האלהי וחקיקת צורת הספי' מציאות צורך שיעור קומת' לתקן השפע אליהם כדפי' בארוכה בחש"ק בהקדמ' סי' י"ג וכל התור' כלה היא לימוד עם ה' היאך במעמדם בחומרם יעשו מעשה הרוחני שאחר שיתעלה המעשה ההוא יעורר ייחוד הספי' וקשרם וישפיע השפע העליון האלהי אליהם וענין זה אינו תלוי אפי' בספי' עצמן אלא היא חכמת המאציל שהוא האציל האצי' ויודע דרכו ועניינו ותכונתו שהכינו על המציאות הזה שבהעשות אליהם כך וכך ימצא אליהם הייחוד כך וכך. והנה הבורא הכין האדם העליון והכין לו מזונו שהם הנשמות במעשה התורה וזהו עבודתו שהכין אליו זה הכסא לשכון בו ולהיטיב על ידו אל כל הנמצאים ולזה התורה רצון אלהי עליון ילמוד לנשמות כיצד יעשו המציאות והתיקוני' לקשר הספי' וזהו מה שאנחנו מכנים בשם שיר בהקדמה הנז' ועם היות שהתור' היא בת"ת היינו שקיבוץ דברותיה ואמירותיה יהיו כפי בחי' הת"ת. אמנם אצילות הוא מן המקור העליון נובע מן הפה הזה והיינו ויאמר ה' וידבר ה' שסתם דיבור ואמיר' היא בפה ועליו נאמר וידבר אלהי"ם את כל הדברים האלה לאמר ועם היות שמתוך דברי הזוהר נרא' שהמל' הית' המדברת מכח הספי' העליונות אפשר הי' לדחו' ולומר שהכוונ' על מציאות בחי' זו שהיא פה שהיא המל' וכל הספי' שהם מושרשות ברישא דמלכא דברו בה והיא מוציא' דברי כולם והיינו וכל העם רואים את הקולות ואין ספק שתשוב' זו אמת שכך הי' המציאות. אמנם הענין הוא שהית' אותה בחי' מתגלים בבחי' המל' והמל' היא המגל' סוד שיעור הקומ' בהעתק הספי' אלו באלו וכך הדרך בכל האצילות שלעולם הנקב' היא המציאות העליון אמנם דרך זה אליה מסוד הפה העליון ולהיות סוד ההמשכ' משם יתייחס הענין אל המקור ולפעמי' יתייחס אל הבחי' האחרונ' שהוא אל המלאך והענין הנה הוא כי האמצעיים להוציא הרצון העליון למט' אל הגשמיי' רבים מסוד שרשי הספי' שהם דבקות יותר ברצון המאציל או בספי' עצמן או במשתלשלי' התחתוני' ולעולם האדם גשמי הוא מושך דרך כולם שאין דרך לרדת אות' ההשפע' אלא במעברות הצנורות כולם. והנה הנביא פעמי' לא ישיג מהאמצעיים אלא האחרון ויאמר שהמלאך דבר בו ועם היות שהענין במשל גשמי ירא' שישפיע הקב"ה במלאך והמלאך יבוא ויקרא שליח וישפיע אל הגשמי ח"ו שיהי' הענין כך שאין נבדל המלאך ונתן אליו וישתלח ויבוא שזה אינו אלא ברגע שהמלאך פועל בו הוא דבק וההשפע' מודדת בו וכאשר הנביא לא ישיג אלא מלאך יאמר שדבר המלאך ויען המלאך הדובר בי גבריאל הבן להלז את המרא' אמנם באותו רגע המלאך מתלבש ברוח הכסא והכסא ברוח אצילות ואצילות ברוח עליון ולפעמי' הנביא ישיג רוח ה' במלאך יתן הכבוד במקור רוח ה' דבר בי ויהי דבר ה' אלי לאמר והכל כפי שעור כח עלייתו לפעמי' לא ישכיל אלא סוד שכינ' המשפעת הדבור ע"י המלאך ויאמר ואראה את ה' יושב ולפעמים ישיג הדבור יותר נעלם וירא' הפני' העליוני' ויאמר וידבר ה' אל משה לאמר ויאמר ה' אל משה וזה טעם ודבר ה' עם משה פנים אל פנים וזה סוד התור' הנותנת מפה העליון כי ממש סוד המדרג' העליונ' נתגל' והיינו פנים בפנים דבר ה' עמכם אמנם ישראל לא השיגו הפה העליון אלא הפה התחתון מדת המל' לבר. אמנם במרע"ה כתיב פה אל פה אדבר בו השיג לראות הפה