אילימה רסג

וחלקיו כלל רק מה שנוגע בענין השפתים אמנם בשעת פטירתו ס"ל שפוון ענין בפ"ע הרחיב הדיבור בענין השפתי' ושאר חלקי הפה. וראשונה נאמר שפעולותיו הם רבות. ראשונה ממנ' הגזרות העליונות שהרי הגזרה בפה לדון לימין ולשמאל כל גזירות ההנהגות שהרי המלך במאמר פיו גוזר ולכך מצד הפה אומר ועושה גוזר ומקיים. הב' במאמר פיו נשיבו דרוחא כאומר נשפת ברוחך כסמו ים (וכתיב). הג' ממנה סוד הלבשת הצבאות כולם כאומר וברוח פיו כל צבאם. הד' ממנה הלבשת הנביאי' כאומר ורוח לבשה את עמשי ורוח לבשה את זכריה וכמוהם רבים. הה' ממנה נתינת התור' כאומרו ויאמר ד' וידבר ד' וכיוצא. הו' ממנה בריאת העולם שהם י' מאמרות מתנשבות מתוך פומא. הז' ממנה נתינת נשמה באדם כאומר ויפח באפיו נשמת חיים. הח' ממנה נשיקות כאומר ישקני מנשיקות פיהו. הט' ממנה מוציא אש כאומרו ואש מפיו תאכל (וכתיב). הי' ממנה הנבואה כאומר כי פי ד' דבר דבר ד' אשר הי' ויהי דבר ד'. הי"א עיקרו לאכילה כאומרו אכלתי יערי ולשתיה שתיתי ייני. הי"ב הם סוד ה' מוצאות אל האותיות בפה מה עניינם וענין האותיות בהם מה רמיזתם ודע שלא מצאנו ענין צודק בפה כאותיות מפני שהתור' כלה נבנה מהם והנבואה וכל דיבור העליון. וקודם שנכנס בביאור פרטי העניני' האלו ורמיזתם ראוי שנבאר ענין הפה וחלקיו בה ואח"כ נדבר בפעולות הנשמות בפה מאיזה מקום נובעות ומאיזה בחי' מפני שהם ענייני' חלוקים כל א"וא לעצמו ועוד יש מהם להוציא ויש מהם להכניס ויש בין זל"ז ענייני' ודרך כלל תבחון שיש בפרצוף נקבים הא' הם האזנים והם להכניס ולא להוציא כלל והם ב' מפעולה א'. הב' העינים והם להכניס ההשגחה ולהוציא דמעות ודיני' ובאות' אור היוצא מן העינים. הג' החוטם להוציא הדיני' והגבורות כדפי' ולהכניס הריח ג"כ שנים הרי ו' נקבים יש עוד נקב זה הז' בפה אמצעית א' ג' מכאן אזן ימין עין ימין נחיר ימין וג' מכאן אזן שמאל עין שמאל נחיר שמאל והפה אמצעית מוציאה ומכנסת כדפי' מהם פעולות להוציא ולא להכניס כעין הדיבור מהם להכניס ולא להוציא כעין אכילה וכיוצא ומהם ב' בבת א' כעין הנשיק' שואב ונותן בבת א' כאשר יתבאר ויש באדם נקב שנסתם שיתייחס למעל' הטבור שאינו לא להכניס ולא להוציא כאומר באידרא עד טיבורא וכתיב שררך אגן הסהר והנה מכניס בבטן אמו ואינו מוציא שם וכ"ש בחוץ שאינו מכניס ולא מוציא. ויש עוד נקבי האמ' שהם להוציא ולא להכניס ויש נקב באחור להוציא הרעי ולא להכניס כלל הרי אלו הם י' נקבים דרך כלל ז' בראש וג' זה למטה מזה בגוף ולהם פעולות וסודות נבארם בס"ד לא על צד חכמ' הניתוח כי זו חכמ' מפוארה אבאר אותם במקום אחר אלא בסוד שיעור קומה אבארם אותה בחלק זה בע"ה ויש לנקבה נקבים אלו וסודם אבאר בעין יעקב עם כל סודות הנקבה וסוד שיעור קומתה בע"ה:

פרק מה ענין חלקי הפה הם השפתים ראשונה וקודם לזה התי' שפי' שם באידרא דלא מחפיי' שערי על פומא ופומא איתפני מכל סטרוי כענין שנים. הא' השער שלא יכסה הב' השפתי' בעצמן הג' השנים פנימה לשפתים שהם עוזרי' גדולים לכל פעולות הפה. הד' שהיא תלויה פעמי' ישנה ופעמים אינה מציאות הפה פתיחת השפתים. ה' חוט השפתים שיש להם חוט פי' ר"ש כמה זמנין בתי' ובנקבה כחוט השני שפתותיך. הו' ענין הבשר מבפני' מלבד הלחיים שהוא הענין המתפשט מעין מציאות השפתים ודבקי' בהם ובאי' לענין א'. הז' הלחיים מבפני' שהם ד' ב' עליוני' וב' תחתוני' ובהם קבועי' השיני' והם עיקר פותחי הפה מגבילי הפה וגבולותיה פנימה. הח' סוד החלל הפה הנפתח ונכנס כל משך שיעור קומתה משעת פתיחתה עד פנימה. הט' הלשון השוכב תוך הפה וממלא חללו בעת הסתימה ודבקות הלחיים ועוזר בכל מציאות הפעולות. הי' בחיך חכו ממתקי' ובו סודות עמוקי'. הי"א והי"ב ב' נקבי' פתוחי' מן הגרון אל הפה מן הקנה ומן הוושט ופעולת הי"ג נקב הנפתח מן המוח אל הפה ובא אל החוטם. ידעתי בני ידעתי שתתמה עלי בחלקי' אלו כשתדמה שר"ש לא פי' כלל בשעת פטירתו וגם החברי' בפ' משפטי' ור"ש באידרא אל תחשוב שאני אומר בזה דברי' שלא פי' ר"ש בתיקוני' ובר"מ ובזוהר או רמזם באידרא למשכילי' וכולם נכוחי' למבין וישרי' למוצאי דעת והפעולות הנז' בפ' הקודם שהם כולם פעולות נז' בכתוב ג"כ מחייבות הסודות האלו ומשם נתגלו לקדמוני' מתוך הכתובים:

פרק מו הענין הא' פי' ר"ש בשעת פטירתו אלין שערי' לא חפיין על שפוון והענין שהשערות האלו הם תיקו' דיקנא פעולתם בגבורה יפה לטובה והפה בחידות' גוזר דיני' קשים לפעמי' כאומר ויאמר ד' סלחתי כדבריך ואולם חי אני וכו' והרי דין קשה כמ"ש הכתוב וישמע ד' בקול דבריכם ויקצוף וישבע לאמר אם יראה איש וכו' הרי אפי' שנתקנו תיקו' דיקנא ונתלבנו מאור הכתר כדפי' בפ' מ' ולכך אמר סלחתי כדבריך עכ"ז שפוון גזרו דיני' קשים היינו משום דשערות אלו אתפנו מעל פומא ולא חפיין ואינם כובשי' הדיני' אלא הפה גוזר