אילימה רמה

האמיתית הוא שנה"י יתפתחו דהיינו גבינין עיינין ולא יהיו חוצצים בעד ההשגח' העליונ' וההנהג' תתנהג כשורה לעשות משפט עבדו ומשפט עמו ישראל דבר יום ביומו בב"ד העליון הדני' סדר ההנהג' כפי ההנהג' ההגונה והיינו אומרו צדק ילין בה ממש בלי וותרנות' והעם היושב בה נשוא עון ואז עיניו על דרכי איש וזהו העיקר אמנם כאשר הדורו' יחריבו ויקלקלו מיד סוד ב"ד זה לא ידין הוא בעצמו אלא יתלבשו ג' מדות אלו בנה"י והיינו גביני' שהם מכסין על עיינין ואז ההשגח' מבולבלת מפני שמתלבשת בג' מדות אלו נאספין מפני הרעה והעולם בבלבול גדול שאין ב"ד זה המלביש ב"ד העליון מנהיג הנהג' המסודרת הנז' והרשעי' מחזיקי' ברשע'. והדין הוה והזמן מתקלקל בדין הנשפע ומעט מעט הדין מכביד עד שעושה צרות רבות ורעות ומתילדות על ישראל גזירות שאין הסתר הדין יפה לישראל ולא העלם ההשגח' מפני הרשע ברשעו דבר יום ביומו ולזה העולם יתנהג כשורה ומקורות החסד נפתחי' מלמעל' לפי צורך. אמנם כאשר שהשגחה העליונה מב"ד העליון נותן שכר טוב לצדיק ומכשיל יסתם מכל וכל לא ניכר שוע לפני דל ואין אדם ניכר לומר מעשי טובי' ממעשיך וגברו ידי עושי רשעה ובחנו אל"דים וימלטו וזהו הנהג' רעה שישראל אוצרי' ומסגלי' עבירות והדין מתעורר על הכל יחד ולזה היו הנביאים הקדמוני' מעוררי' דין על ישראל כגון אליהו ואלישע שהיו מביאי' רעב וצרות על ישראל הי' רכב ישראל ופרשיו והיו ישראל עובדי' ע"ז והקב"ה מסתיר עיניו ומשפיעם טובה היו יודעי' שהעיני' העליוני' הם סתומי' וימשך מהענין רעה לבסוף כליה על ישר' לכך היו פותחי' העיני' העליוני' ומשפיעי' דין ומישרי' את ישר' ואח"כ מרחמי' עליהם. והנה ב' הנהגות אלו שהם הנז' בפ' הקודמים שהם סתימת העינים או פתיחת העיני' יפה היא פתיחת העיני' אפילו שיהי' לדין מסתימת העיני' ברחמי' מפני שסוף סוף דין יתעורר לבסוף שאין הב"ה וותרן ולזה היו חפצי' בפתיחת העיני' ובהשגח' יותר מסילוק ההשגח'. אמנם כאשר יתפתחו העיני' אפשר שיתפתחו לדין ח"ו על מה שסגלו ישר' עבירות או לרחמי' על מה ששלטו בהם האויבי' לכך נאמר פקח עיניך וראה שוממותינו ירצה כשיהי' הפתיחה לא יהי' לצד הדין אלא לעורר הדין על אותם שענו את ישראל והענין תלוי בזה אם הספי' התחתונות דהיינו סוד עינים שהם שרשי' לחגת"ם כדפי' יגבירו סוד הגבור' דהיינו שיתאדמו הגווני' והלובן שבהם בלתי משגיח אלא אדרבא מתאדם הרי הגבור' גוברת וכשיפקחו העיני' להשגיח תהי' ההשגח' ח"ו לאבדן של שונאיהם של יש' מפני מה שסגלו חובה כל זמן שההשגח' היתה מתעלמת מהם וענין זה הי' כשישראל עבדו ע"ז בבית א' עד שגלו מכל וכל עד שהשליכם מעל פניו. ופעמי' תהי' הפקיחה לטוב כגון פקח עיניך וראה שוממותינו דהיינו שהמקורות האלו יפתחו עצמן ויסתלקו מבחי' אל בחי' עד שיתדבקו בשרש השרשי' העליון דהיינו סוד עין שבכתר שנק' חיוורא דחיוורא (וחיוורא) וחוורא דכליל כולהו חיורי והיינו שהיא חסד הגמור ויתפשט הלובן ההוא אל החכמ' ומן החכמ' אל הבי' דהיינו נהר יוצא מעדן ומשם יאיר בשרשי' אלו וכולם יתלבנו ואז החסד בכמה (מיני') מיני חסד הכלולי' בו הוא גובר דהיינו לובן שבעין ומשקיע ומכניע כל שאר הגוני' ומשבית הדיני' ומטביע כל שרשי' הקשי' שהם ירוק וסומק ואוכם בלובן ומתלבן ונהפכים לחסדי' ואז נאמר פקח עיניך דהיינו שיפקח העין להשגיח על ישראל והיינו לעשות נקמה במחריבי ארצינו והיינו ויקץ כישן ד' עורה למה תישן והיינו שיהי' הלובן והחסד על ישראל ואז הדין והחסד פועלי' בחסד והיינו שע"י אותו הדין יעשה נקמה בפרעה בסנחרב בהמן בעמלק ובכל מי ששלח יד בישראל והיינו שהדין נעשה בהשגח' ובגווני העין. אמנם בהלבנה מצד החסד העליון על ישראל והיינו ראיתי ראי' לטוב על ישראל והיינו ב' פעמי' עורה או עורה והקיצה וכיוצא:

פרק כז הנה הגביני' פי' לעיל שהם נה"י הם המכסי' על העין שלא יסתכל בכ"תר ירצה שלא יתקשרו שרשי' בשרשי'. אלא אדרבא הם מסלקי' ההשגח' מב' בחי'. הא' שלא ישגיחו למטה אל התחתוני' כראוי כדפי' לעיל. הב' שלא ישגיחו עין בעין שרשי' בשרשי' אותם שבכתר עם אותם שבכתר עם אותם שבחכמה ובי' כדפי'. והטעם כי ההשגח' כאשר תהי' לנקות את ישראל דבר יום ביומו יהי' סבה להיותם נשוא עון ומיד הדיני' מתתקני' ומתקשטי' ונקשרי' השרשי' העליוני' דהיינו ענין דז"א בעיינין דאריך ויהיו בזה ב' עניני' ב' השגחות הא' קשה דהיינו בהיות הפקידה לישראל כרגע והדין נשפע מהספי' אינו פוגם אלא מיד נשפע ונטהרי' השרשי' והדין נשפע אמנם יהי' סי' שישראל יהיו מדקדקי' במעשיה' ויזדככו ויתבררו ויתלבנו ויצרפו וכיון שכן מיד היא מזדמנת להם ההשגחה הב' דהיינו הנח' ומתיישבת שיהיו השרשי' נקשרי' בשרשי' עד שאין הפסק בין הכתר עין עליון לעין תחתון ויאירו זב"ז נמצא שאותם הגביני' הם מכסי' העיני' בב' בחי' מכסין בערך שילבישו ההשגחה העליונ' שלא תתפשט למטה ויהי' ההנהג' מתלבשת מאבות שהם חג"ת ומ' עמהם לבני' שהם