אילימה ריח

ושם אשתו שיש בו ייחוד ואישות דכתי' ושם אשתו דהיינו סוד השתלשלו' ו' המדריגות מהבי' עד המ' מושרש במ' שבחכמ'. אמנם הראשוני' אין להם קיום ועכ"ז שמם מעיד על מציאותם בלע בן בעור מקום הבולע כל הענינים דהיינו סוד הבי' שבה תשובת הדברים אל ב' וכעין שהוא מצד בחי' למטה בולעת כל הדינים בסוד שאיב' רוח החוט' רוחו ונשמתו אליו יאסוף כך למעלה נק' בלע והיינו שרש לאלף אלפים מארי דיבבא ויללה למט' הם כחו' הדין והיינו חוזק הדין וקושיו המחזיק הדיני' למטה והיינו שרשם בחכמ' בן בעור היינו לשון בעור זה בולע וזה מבער הבולע אינו מבער מכל וכל. אמנם המבער מבטל מכל וכל לזה אמר בלע בן בעור בן דומה לאמו הבי' בוערת ומבער' והבן בולע ומכניס הכל ולזה השרש שרש הענף ושם עירו די"ן הב"ה דהיינו במ' שפועלת דין שאומר ה"ב הב עד התפשטותו לחיצוני' שהוא סוד לעלוקה ב' בנות ה"ב ה"ב והנהג' זו אינה מתקיימת שם מפני שאינה נכללת ולא עמוסה אלא על סוד הספי' וכיון שהספי' כלי ההנהג' אינם לא עמדה על סוד הוייתם וימת ונעלמ' לשרש הבי' למט' כדפי' בחש"ק ש' א' סי' א'. המלך הב' יובב בן זרח מבצרה הנה זהו צד החסד והדיני' רפים וההנהג' אינה בקושי יוב"ב סליק יו"ד והיינו הת"ת מצד החסד מצד החכמ' והוא בקושי קצת דלשון יבבא ודאי הוא מריע תרוע' הדין אמנם צמיחתו מן החכמ' הזורחת ולזה אמר בן זרח שהרי הבי' זורח' אור לת"ת מן החכמ' ויורד למט' ההנהג' במ' והיינו מבצרה והיא בצורה ובוצרת בדיני' מאשכול ועד עוללו' והיא בצורה וחזקה והרי ג' מדריגות אלו זה קשה מזה זרח בי' יש קושי ולא כ"כ שהרי זורח יובב קשה ממנה בצרה קשה מהכל. המלך הג' חשם מארץ התימני חשם היא הגבור' וחושם הוא לשון חושש שזהו החוש הגדול החושש תמיד כל הקפידה תלוי בזה ועוד הוא חוש שבו כל החושים להנהג' מפני שהוא גבור' דאיתקשר באימא גבור' עילאה ותרווייהו חושם גדול דין הכולל מארץ התימני היינו הנהגת' במ' אפי' בהיות' ברצון והיותה תימנית דרומיית מהפכין אותה לדין ולשמאל. המלך הד' הדד בן בדד המכה את מדין בשדה מואב ושם עירו עוית הנה הדד לשון הידד שהוא ל' צעקה ול' שבר והיינו הת"ת בעצמו והוא קול ודאי והוא המשבר הכל בדיניו והוא בן בדד דהיינו הבי' בודד' וקושרת הכל והד"ד עולה י"ג שהם י"ב גבולי אלכסון שבו בד"ד עולה י' שבו י' מדריגות שבבי' מאוחדות ובודדות בעצמן המכה את מדין ודאי ומבטל הדיני' בשדה מואב כאשר תהי' סוד האב חכמ' משתתפת בהנהג' ושם עירו המ' עוי"ת ודאי שם עיוות הדברים ונטייתם לדין או ירצה שהוא מעוות אותה מן הדין הכל כפי הנהגתו אם דין ואם רחמים. המלך הה' שמלה ממשרקה שמלה מגוללה בדמים או שלום לפעמים בדין או לפעמים ברחמים שכך הנהגת הנצח והמ' שורקת בדיניה ודאי ולכך היא נק' משרק' שורקת בדיניה. המלך הו' שאול והוא הוד או שהוא מתפשט' בדיניה עד שאול כדכתיב והודי נהפך עלי למשחית או שהוא שאול להוי"ה בימין מרחובות הנהר ודאי מהמ' שהיא מתרחבת בהנהג' מסוד הנהר מסוד המאיר לה מן הבי'. המלך הז' בעל חנן בן עכבור והוא היסוד והוא הבועל המ' והיינו לשון בעל והמ' הוא דין אמנם ע"י חנן זה נהפך לחנינה וחנן כאומרו וחנותי את אשר אחון והחנינה מן הבי' ולכך היסוד אוחז עד הבי'. אמנם יש בו מקור נפתח לבן כדי להשפיע לחיצונים ולכך הוא בן עכבור לשון עכברים וידעת שיש בחיצונים עכברים שהם חותרים התיבה העליונה. המלך הח' היא הבחי' אחרונה אל החכמה שבה סוד י' מאמרות שממנה נמצאו ט' נקודים להתפשט ולהתפתח ממנה ההויות והיא עיקר מה שנספר מן החכמ' הנפתח' לפעול למטה ובו גילוי והתפשטות לנמצאו' לפי שיהיו בדין ולכך נק' הדר שהוא מקום פתיחת המחשבו' והיינו שהבחי' הזאת כוללת זכו"ן כעין ד"ו פרצופין שבאות י' במלואה ולכך כל אותם ההנהגות מבחי' א' לא נתיישבו. אמנם בחי' זו נתיישבה מפני שהורה על המ' והת"ת ב' נמצאי' להנהיג הדיני' ונמתקי' זה בזה ולכך הזכר הדר ושם עירו פעו וכבר נודע סוד קול ודיבור. אמנם אינו דיבור שלם מפני שהוא כללות הנקבה שבזכר. אמנם הנקבה הוא ושם אשתו הרי שהם שם ושם כאומ' וד' המטיר הוא ובית דינו הוא שם דהיינו הוי"ה ובית דינו הוא שם דהיינו אדנ"י אשתו ודאי באישות וייחוד עמו והיינו החכמ' מבחי' זו מארי דקרבנין מכאן מיחד ומקרר האישות מהיטבאל הרי סוד בחי' לא טוב היות האדם לבדו לא טוב ועם בת זוגו הוא טוב וא"כ היא המטיבה אותו וצירופי אלדים ט"ב שהיא המטיבה הייחוד אמנם יצמחו הדינים מכאן כשהיא נטרדת והיינו בת מטרד וסוד טרדת' היא הנהגת הדינים והחכמ' אינה מטרדת אותם אמנם מבחי' זו בשיתוף החכמ' היא בת מטרד כי הבת נטרדת מן הדין ב"ת לב' לבד' בת מי זהב ירצה להנהיג בב' בחי' פעמי' מי' דהיינו מים מצד החסד אמנם בבי' הנק' מי' ופועלת בימין והיא מי' או מתאדמ' בדין ופועלת בזהב דין והיינו שיורד'