אילימה קמו

כאומר לפני ד' תטהרו אלא אפי' הספי' העליונות אין להם שמירה מהמזיקין אלא ע"י. הז' הוא קיומא דכולא אינם כעינים התחתונים שמשגיחים ואח"כ מעידי' ואח"כ נותנים צרכי ב"א מהאוצרות שהם אומרים ראינו צרכי ב"א תנו להם מזון מאוצר המזון. תנו בנים מאוצר הבנים. תנו חיים מאוצר החיים. שאין בעינים כח הנתינה אלא אח"כ נותנים האוצרות ואלו העינים הם בעצמם מקור כל טובה משגיחים ונותנים בדרך השגחתם כל טובה וכל צורך מפני שהם מבועי קיום וטובה לכל:

פרק טו עם היות שכל התי' שבא"א רחמים גמורים והם מבטלים הדינים עכ"ז המצח כולל כל בתי דינים אמנם העינים אינם מתרחצי' מדינם אלא דוקא מעין זה הנובע לובן להלבינן והנה הדין והפגם יהי' בעינים בב' דרכים. הא' הוא הדין המורגל והיינו השחרות המכונה בגוונים דעינא כאשר יתבאר. והב' אודם המאדים העינים יותר ממדתם והדין הנוסף וב' בחי' אלו הם מתתקנות בהיות העינים האלו רוחצות בחלב ולובן הנשפע משם ומתלבנים ופועלים בחסד והנה אין העינים האדומי' נכללי' באדמימותם ושחרותם שם אלא שרשים אשר להם בלבנינות שם כי כמו שיש למטה גוונים לעין בדין כך יש בחי' חסדים למעלה והחסדי' ההם נשפעי' לעת הצורך להלבין לתחתוני' ומלביני' אותם במקומם ומה שפעמים יתלבנו פעמים לא יתלבנו אינו מהעדר אור המקור העליון שהרי נובע תדיר אלא הוא ממיעוט הכנת העינים התחתונים לקבל האור הממתיק המלבין העליון. והנה מיעוט הכנתם יהי' על ב' דרכים או שהם משגיחים למטה באדמימותם ואינם משגיחים כלפי מעלה לקבל האור המאיר והיינו השגחת הדין בתחתוני' או שהם סגורי' ומסלקי' ההשגח' ואינם מביטי' לא למעלה ולא למטה. ועיקר הטובה ומתיקות ההשגח' התחתונ' בהיות רחיצת הדין והשחרות משם והיותו מאיר העין העליון בתחתון. והיינו המעלה הנפלאה שישיגו הצדיקי' לעת"ל שאינו מושג אליהם כלל שהעין מתמתק ואינו מושג ממה מתמתק אמנם לעתיד כתיב כי עין בעין יראו וכו' והענין כי בעוד שזוהמת הנחש שולט מונע ההשג' הזאת ולעתיד שיטהר האדם מזוהמת הנחש יוכל להכלל שם ולהשיג האור העליון המאיר בעין התחתון דהיינו עין בעין יראו וזה יושג לאותם הצדיקי' שיוכללו בספי' העליונות בעולם הזכר לא לכולם סתם שהרי אותם שהם בעולם הנקבה אפרוחי' או בצי' לא ישיגו זה כאשר יתבאר בעין אדם בע"ה. והנה השגחת העין הזה בב' בחי'. הא' קיום הנמצאות ממנו וזה לא יעדר רגע כמימריה ח"ו שאלמלא כך יתבטלו מכל וכל. הב' מתיקות הדין וזה יהי' לפי ההכנ' כדפי' ולכך יתקיימו הנמצאות והדין הוא מפני שימצא ההשגח' לענין קיום הנמצאות ממנו ולא ימצא לענין מתיקות הדיני' וזה תלוי בעין התחתון דהיינו הספי' התחתונות יוכנו לקבל שפע זה ולא יוכנו לקבל זה ועכ"ז אין לשלול מכל וכל שסוף סוף אין העולם בטל בדין ויש לו קיום והדין מתרפה שאם ח"ו הי' הדין פועל בקשויו הי' מחריב המציאות כרגע. וכבר פי' לעיל בתמר א' פ' מה ענין הסתעפות הכתר בדיני' והענין כאן שסוד אור עליון מהכתר מתפשט בכל הספי' כהתפשטות ניצוץ אור השמש בעששיות ולזה נמצא שמה שנשפע הברכות אל כל הספי' ואל כל העולמות הוא סוד התפשטות ניצוץ האור העליון תוך כל המדרגות והיינו אור נשפע ומתנוצץ מהכתר ולזה הוקשה לו שא"כ הי' ראוי שכל השפע יהי' במדרגה א' בין בעליוני' בין בתחתוני' מצד האור בעצמו המתפשט אמנם משתנה מצד שנשפע ונמשך בעינא תתאה ושם משתנה שנוי כפי בחי' ואורו ומשם נשפע לכל הספי' ומשתנה מצד הספי' שמאירה ממנה ומשתנה אורו כדמיון ניצוץ השמש שמשתנה לפי שנוי העששיות מפני שהתחתוני' אין מקבלים אור הכתר אלא ע"י האמצעיי' המשתני' בגווני' שאין גוונים בעין העליון והעין התחתוני' יש בו גווני' והאור העליון מאיר בעין תחתון ומשתנה כדרך שפי' בתמר ב' בענין הט"ל שאמר כעין הבדולח כדפי' בפ'. וכדרך שפי' בספ"ר בענין עצמות וכלים. והנה לפ"ז הם ג' מיני הנהג' בסוד העיני' או עינא עילאה בלי השתנות בעינים התחתוני' כלל ובלי התלבשות שזה אינו מושג כלל ועליו נאמר כי עין בעין יראו וכאשר יתלבש לעתים ישיגו העליון כדפי' דהיינו המציאות הב' שיתלבש ויושג העליון בתחתון והיינו עין ה' אל יריאיו. הג' שיושגחו מן העיני' התחתוני' לחודייהו והיינו הנהגת דין דהיינו עיני ה' משוטטות וכו'. (מכאן עד פ' כ"א לא מצאתי העתק):

פרק כא בענין ביאור התי' הנקרא חוטמא הנה הדברי' הרוחניי' תמיד נלמוד אליהם מן הגשמיי' מפני שהצור' הגשמי' טופס הרוחני' ולזה צייר החות' בנחת' כל אשר בו ולכך נביא ראיה מזו לזו והנה החוט' הגשמי יש בה ב' בחי' הא' נמשכת מן המצח. הב' נמשכת בין ב' עיני' והיינו שהיא סוד ו' דהיינו בסוד הדעת ולכך היא בבחי' וא"ו בין ב' עינים שהם ימינא ושמאלא עם היות שהכל ימין והוא נמשך מן המצח שכן הדעת נמשך מן הבינ' והדעת הוא המגלה המציאות כולו ולכן לחוטם עיקר הכרת הפרצוף שהוא