אילימה קכ

שאין פעולות ותי' ופרטי' בכתר בשום אופן מפני שהכתר תכלי' האחדות והוא חכמתו ובי' והכל א' ואין הבדל וגם בבי' הוא הדעת הוא היודע והוא הידוע כל שכן שיתרבו שם ידיעו' רבות דהיינו רבוי השתרשו' הנמצאות אלא הם נקשרות ומאוחדו' תכלי' אחדות א"כ אין לייחס שם תיקוני' הב' שאחר שהספי' הם כלי' לפעולו' נמצאו' למט' והם מתקיימת מהכתר והכת' נשמ' אליהם ומבלעדיו אין להם מציאו' אם לא נעלה שיהיו בו תיקוני' לא נמצא שיהיה מציאו' לספי' להתקיים ממנו וגזירת חכמתו הוא שיסתעפו בבינתו התי' וימצאו לצורך התחתוני' וחיובם שהשרשי' הם קיום הנמצאות המסתעפו'. א"כ יצא המשפט והדין שהתי' האלו וההסתעפות הם מצד הספי' התחתונו' אמנם מצד עצמו הכתר אין תי' ואין ענפי' א"כ כאשר נאמר הכתר כלול מי' לא יצדק בו אומרינו כלול מי' בקרוב כמו שלא יצדק אל הא"ס אלא הוא תכלי' אחדות. אמנם א"ס משלח חיותו אל הכתר הנאחד ויצא מא' אל א' אמנם הכתר א' משלח החיו' לט"ס הרבות בבחי' השתלשלות' ויצא מא' אל הרבו' אמנם מצד הכתר בעצמו אין ענפי' ומצד בחי' המתפשטים יש ענפי' והרי לפ"ז כשיסתכלו הכתר בבחי' עצמו לא יצדק בו לא אות ולא נקוד' ולא שם שהשם יורה על גזרת אותיות מקובצו' תי' רבי' עושו' גדר א' בפעולות אמנם מצד מה שהספי' התחתונו' יסתכלו בו יתנוצצו ממנו הפעולו' אליהם ומנקוד' אחדותו ישאבו רוב פעולותיו והנה מבחי' זו נכנה התי' בכתר. נמצא שהכתר מצד עצמו אין אותם השרשים שבו מסתעפי' ומתרבים להבדל אל תי' ואין לייחס בו תי' שאינם אמנם כאשר יבאו הספי' לשאוב החיו' ממנו אי אפשר להם לשאוב החיות אם לא מצד היות תי' ושרש לכל א' בו ולז' יתנוצצו ממנו אליהם תי' בענין שהתי' הם ממה שמהכתר של שאר הספי' אמנם מהכתר מעצמו אל עצמו אינם אמנם ממה ששאר הספי' מעוררות אורו בהם הוא מתתקן והיינו מ"ש באידרא איתתקן ולא אתתקן שפי' אתתקן מצד התחתוני' ולא אתתקן מצד עצמו כדפי' בחש"ק בש' ג' סי' ב'. והנה יהיה הטעם לזה כי הספי' עם היות שניתן להם האחדות כאשר יתב' סוף סוף נשלח לשוננו ונייחס בהם המספר ונאמר בהם הרבוי הפעולו' והיינו סוד ז"א ותי' אשר נבאר בעי"ן שמ"ש בע"ה. אמנם היאך איפשר שיהיו הספי' הרבו' שואבות שפע מהיחיד הנפלא שאין בו שום בחי' לזה היה הכתר אמצעי בין הרבוי והאחדות מצד מאצי' שהוא השואב א' השפע הוא אחד תכלי' האחדות ונמצא שפע א"ס יוצא מא' אל א' אלא שמלת א' שבא"ס על צד השלילה ומלת אחד שבכתר על צד החיוב כדפי' בעין כל תמר א' פ' ומאחד המחוייב דהיינו הכתר יצא השפע אל הרבי' דהיינו ט' ספירות ועתה לא יפלא בעיני המעיין ב' עניינים. הא' למה נחלק האצי' לב' חלקים ארי' וזעי' עם היו' שהכל א' כאשר נבאר בתמ' הו' בע"ה. הב' למה הכתר לבוש לא"ס כדפי' בעי"ן כ"ל תמר ב' פ' ויתב' לקמן ת"ו. מפני שכל ספי' וספי' המתפשטת יוליד רבוי הפעולות והרבות אינם יכולים לקבל מהא' הפשוט אם לא ע"י אמצעי נכנה בו האחדות מצד עצמו ומצד מאצילו ונכנה בו הרבוי מצד הספי' הרבו' שהם שואבי' ממנו וכדי שלא יחייבו כך במאצי' שאי אפשר וא"כ לא יוכלו להתקיי' הוצרכו אל האמצעי הזה הוא סוד הכתר א"א ועכ"ז אין הכתר עצם אחד לבד מצד א' מקבל מא"ס ומצד אחד משפיע הנאצלי' אלא יתפשט עוד כמה בחי' ויתנוצץ לכמה ניצוצות כדפי' דהיינו סוד התפשטותו בסוד כתר חו"ב שבו ומצד הבי' מבי' ולמטה שבו יוכללו התי' כאשר נבאר וישתרשו הספי' ועדיין נאמר סוד היו' הכתר נשמ' לספי' בסוד חי' כאשר אבאר בת' ו' בפ' אחרון שבו שהוא כולל כלל קשר ואחדות הספי' בכתר וא"ס והוא ענין נחמד מאד ע' שם:

פרק י"ג רשב"י ע"ה בשעת פטירתו המשיל משל נאה לענין הקדמ' זו ואמר שהכתר נקרא בוצינא והנה הנר כשיסתכל האדם בעיניו אם הם עיני' רכות יראה לחוץ חוטי שלהביו' יוצאות מן הנר לא שבאמת יוצאות מן הנר שלהביות אלא שהעיני' השואבו' המאור מן הנר ישאבו אות' השלהביות וכאשר נבחין הנר מעצמו אל העינים השואבות הראו' והאור מן הנר לא יהיו בו חוטי' כלל וזהו ענין התי' בכתר כי מצד הכתר אין תי' אלא הכל עצם א' אמנם כאשר הספי' התחתונו' הם עינים צופיות אל הכתר לשאוב חיותם משם יתנוצץ הכתר אל ערך הספי' חוטי שלהביות ואות' החוטי' יקראו תי'. והענין הזה אל יתבהל המשכיל ויאמר ישנן או אינן אם ישנן הרי התי' בו ואם אינו אין לו תי'. כי באמת שהחי' עולמות ובחי' קיימות תמיד לעולם לא יסורו. אמנם אינם בכתר מצד עצמותו אלא הם מצד הספי' והא כיצד כנר שהעין צופה בה שהרי מצד הנר בעצמו אין אותם החוטי' ממנ' אלא הוא וחוטיה דבר א' מיוחד אמנם העין הצופה מרחוק ישאב המציאו' ממנה ע"י מה שיתמצע בין הנר ובין העין אותו ההרחק יעשה חוטי' קצה הא' קשור בעצם