חנה אריאל ויקרא צז

נה"י שנק' ערבי נחל שאין בהם לא טעם ולא ריח כידוע) המוכנים לפניו. ומדות של האדם מתעוררים ממדות שבנמצאים. ולכן נק' בחי' נפש שהוא בחי' נוק' ומקבל ורוח דרוח הוא בחי' רו"ש. שבחי' קו השמאל הוא שהלב רץ ובורח מן הפירוד דישות ודבר בפ"ע. והוא ג"כ חיות הרצוא דנמצאי' שבעולם. שהוא עליית החיות לשרשו ע"י האדם שרץ לבו. ושוב הוא קו הימין שוב לאחד. שמכה"כ והוא אמר ויהי צוה ויעמוד להיות מכון לשבתו ית' ע"י תומ"צ. וזהו ג"כ בחי' חיות השוב דעולמות. נמצא שבבחי' נ"ר אינן מגיעין רק עד בחי' החיות רו"ש דעולמות. אבל בחי' הנשמה דרוח מגיע עד בחי' האלקות שהחיות רו"ש דעולמות מתהווה ממנו בבחי' מאין ליש. והוא הרגשת טעם ועונג באהבת ה' בורא הכל מאין ליש ויראתו יראת ה' דוקא שראשית חכ' דוקא יראת ה'. שע"י שמבין בחכ' ענין האלקות. שהוא עקרא ושרשא דכולא ולית מחת"ב ועי"ז הוא ירא אותו (משא"כ כשאינו מבין כלום אף שיש לו יראה טבעית שלא לעבור את פי ה' אינו מגיע רק עד בחי' קו שמאל ורצוא דעולמות כנ"ל). והרי היראה עצמה היא בחי' כח אלקי דוקא כנ"ל. שאלמלי הי' רק כח העולמות הנבראים מאין ליש לא הי' ביכולתה לקבל ממנו היראה הנ"ל. כי היתה בטילה במציאות ממש וכן באה' וק"ל. ואהוי"ר של מלאכים ידוע שהיא טבעיית והיא בחי' נברא דוקא שנברא מאין ליש מאלקות. אבל אהבת ויראת ה' דנשמות הן בחי' כח אלקי עצמו דוקא כנ"ל דבחי' הנשמות דנר"נ הן בחי' אלקות אף בבי"ע. רק שהן בחי' אלקות נברא דוקא. ולכן הוא יש ודבר שאוהב ה' וירא אותו. משא"כ למעלה מזה הוא בחי' אלקות דעולם היחוד ממש כנ"ל וכמשי"ת. וענין נ"ר דנשמה. הנה דרך כלל ידוע שהנשמה מכרת את בוראה דוקא. דהיינו בחי' אלקות הבורא ולא בחי' חיות העולמות הנברא. והנה ידוע שגם בשכל אנושי משיגים הפיליסופים קצת ענין אלקות הנבדל מנבראים ממנו. והיינו ג"כ למעלה מחיות דעולמות הנ"ל. אך ידוע ההפרש. שהפיליסופים אינם מתפעלים מאלקות שמשיגים ושוה אצלם ידיעת אלקות כידיעת תכונת הגלגלים וכדומה. והטעם הוא לפי שאין בהם בחי' אלקות בקרבם כלל וכלל (רק מקיף וסובב עליהם וכו' כידוע). ע"כ אין להם שום התפעלות אף שיודעים ומבינים כו'. אבל נש"י שהוא בחי' הכרת בוראם אפי' בחי' הנ"ר דנשמה הוא בחי' אלקי בקרבי והוא בחי' התפעלות מאלקות הבורא כנ"ל והתפעלות בחי' הנפש הוא בבחי' מקבל מן המוכן דהיינו בחי' ממכ"ע ובחי' הרוח דנשמה הוא בחי' התפעלות והתעוררות לעשות נח"ר לפניו ית' ולהוסיף אורות להיות נגלה כבוד הוי' וכו' מובן מזה שבחי' נ"ר דנשמה הוא ג"כ אינו מגיע רק עד בחי' חיות העולמות במדרי' שכל דעולם הבריאה. והיינו כהשגת אלקות בשכל אנושי דפיליסופים. רק שנש"י מתפעלים ממנו כאמור לפי שאלקי בקרבי. אבל בחי' האלקות הזה הוא מלובש בעולמות דוקא בבחי' כח הפועל שבנפעל. שאל"כ לא הי' מגיע לשכל אנושי להשיג מציאותו כלל. ויש השגה שההתפעלות ממנה באה בבחי' קו ימין ונק' מים שכליי'. וההתפעלות בבחי' קו שמאל נק' אש שכלי בת"ז. וכ"ז בבחי' נ"ר דנשמה. אבל בחי' נשמה דנשמה הוא בחי' דביקות בהשגת אלקות שלמעלה מבחי' התפעלות דאש ומים שכליים הנ"ל. רק דבוקה באלקות שבהשגה. ואעפ"כ אינה בטילה במציאות לגמרי מפני שאלקי ממש בקרבי. והנשמה היא עצמה בחי' ומדרי' כח אלקי נבדל ממדרי' עולמות. ולכן אינה בטילה במציאות ונגשת אל ה'. אך אעפ"כ היא בחי' אלקות (ממש) נברא ויש מי שדבוק באלקות שבהשגה. וכ"ז נכלל בבחי' דעת הנזכר. אבל בחי' האמונה הנז"ל היא בחי' עולם היחוד דיחודו ית' שלמעלה מעלה מהשגת והבנת הנבראים. ובכח האמונה מגיע המאמין עד בחי' האלקות דע"ס דאצי' דאוחו"ג חד בהון. והאמונה עצמה היא בחי' מל' דאצי' נוק' דז"א אחת מצלעותיו ית'. והיא הנק' בזוה"ק בשם פתח" עינים" במאמר ר"א פתח.