חנה אריאל ויקרא ח

שמגיע עד ה' ממש (פב"פ). ואז הוא כענין מ"ש אני ה' עושה כל שאין האדם המקיים המצות בטו"ד. הזה דבר נפרד לעצמו כלל אלא הוא דבוק בה' בכל לבו בטרדת השגת האחדות וכו'. וזה נק' מקיים המצות כלומר שמקיים אותם למעלה. וע"ד הקבלה הוא שמקיים המוחין בז"א שלא יסתלקו. וביאור הדבר הוא ע"פ שנז"ל בארוכה בפרשיות ביאור ענין המוחין דז"א שהוא כד"מ מאדם התחתון שכשאין לו בחי' מוחין דגדלות הרי הוא נמשך במחדו"מ שלו אחר חיוב מדותיו ושכלו ומצד הגוף ונה"ט הרי שכלו ומדותיו מחייבים רק בעניני עוה"ז נמשך הוא אחריהן במחדו"מ שלו. אבל כשבא לכלל מוחין היינו שחושב על תכלית אנושייתו בעצם ומבין שאין מילוי התאוות ורצונות בתאוות עוה"ז שלימות מהותו ועצמותו. מבואר שבחי' הדעת ומוחין דגדלות הוא שמתגלה במקום מדותיו ורצונותיו ענין שלימות מהו"ע ומתנהג עם בקשת השלימות הזה במחדו"מ שלו. ושכן הוא למעלה דששת ימים עשה ה' את השמים וכו' ולאנהגא בהון עלמין זהו רק בחי' התפשטות המדות והארתן לחוץ כפום עובדיהון דב"נ. אבל בחי' המוחין דגדלות למעלה שמתגלה מגילוי אור מהו"ע ב"ה בעולמות שאין זה אלא בבני בריתו כמשנ"ת למעלה בפרשיות באריכות שזה תלוי אם נמצא בעולמות דבר שיאיר בו בחי' המוחין דגדלות אז נמצאין המוחין למעלה ולכן כשבבחי' פב"פ הנ"ל מקיים מעשה המצות אברין דמלכא מתגלה באברי שלמעלה בחי' מהו"ע ית' שהוא פנימי' רצה"ע ב"ה וע"ק וז"א כ"ח. וזהו קיום המצות שמקיים המוחין למעלה באברין ומדות עליונות. ויש עוד בחי' עליונה גם מזה ונקרא בשם מעשה המצות דוקא. אבל הוא ע"ד מארז"ל ועשיתם אותם ועשיתם אתם מעלה אני כאלו עשאוני. והיינו שהם עושים ומחדשים את בחי' המוחין למעלה בבחי' תוס' אורות באצילות. והוא מי שמצד נשמתו הגוברת ומושלת בגופו במצותיו חפץ מאד והוא בבחי' פב"פ תמיד כל היום כולו ועוסק בתומ"צ בפו"מ לעשות נח"ר ליוצרו. מזה יש לו כח להוסיף אורות ומוחין למעלה כנ"ל. ולכן מעלה אני כאלו עשאוני בבחי' דבר חדש כנ"ל. והיינו שמתגלה בכלים דז"א דאתקריאו גופין. מדרי' במוחין עליונים עליונה על סתם ענין מוחין דתומ"צ. ובגמ' החטאת קודמת לעולה בכ"מ. משל למלך שאחר שריצה הפרקליט נכנס דורון אחריו. ואיתא בכתבים שענין הדורון הוא כדי שיהי' נח"ר לקונו מעבודתו. כי החוטא בעודו רשע שלא עשה תשובה ידוע בכאריז"ל שמצותיו מוסיפין כח בקליפות. והחטאת מכפרת ושוב יוכל לקיים ע"ד מעשה המצות הנ"ל. וכדי מוסיפין למדרי' קיום המצות הנ"ל צריך לדורון דהיינו שימגיע עד מדרי' רצון המלך והנאתו במשל דדורון שבגמ' הנ"ל וכן הוא ע"י קרבן העולה שמעלה את נשמתו כעולה שהיא כליל לה' דהיינו בחי' פב"פ הנ"ל. ויש להביא משל ע"ז וע"י המשל יותך כל ענין הדרוש הזה. והוא כמלך שיש לו ענינים ועסקים גדולים עם מדינות אחרות במה שאין שייכות לכל בני מדינתו לידע מהם. אך להוציא הענינים אל הפועל ודאי שצריך לזה צבא וחיל בהנהגה ראוי'. והנה המלך כשמדבר עם משנהו אינו מדבר אלא בעצם הענינים מה שרוצה להפיק רצונו במדינות אחרות. והמשנה כשיודע היטיב פנימי' רצונו של מלך מסדר הוא את שרי הצבא ואנשי החיל כפי עבודתם באופנים מסכימים להפקת רצון המלך בפו"מ. ולפעמים כשהמשנה עוסק לסדר הנהגת הצבא והחיל מתחדש ממילא איזה ענין במדינות אחרות כפנימי' רצון ותענוג בחפץ המלך מה שלא אמר להמשנה כלל. ועם המשל הזה יש להבין מ"ש במלאכי זכרו תורת משה עבדי. והלא האומר אפי' פסוק א' משה מעצמו אמרו אפיקורוס הוא. אלא הכל מפי הקב"ה, ולמה נק' תורת משה אלא כמ"ש בס' התמונה שמה שאחר הקב"ה בעצמו למרע"ה אין כל ברי' יכולה לעמוד עליו (כמו במשל הנ"ל שמה שמדבר המלך עם המשנה נעלם מבני המדינה לגמרי). אלא נשמת מרע"ה שקבל מהקב"ה שהיתה בגוף העתיקה הענין ההוא