חנה אריאל ויקרא מח

מאלקות ממש באימה ופחד ויראה ורתת ולהיות נכנע לקיים עול תורה ועומ"צ וכו'. אך ואתה משמרה בקרבי. פי' כי הנשמה הלזו שהיא כח אלקי כנ"ל הוא אצלה ירידה גדולה ועצומה להיות שרוי' בגוף וכן אפי' במדריגת הבריאה והיצירה הנ"ל ולכן תמיד הנשמה היא רוצה ליפרד מהגוף וליכלל לגמרי באלקים חיים שרשה ומקורה. רק שאתה משמרה בקרבי היינו בחי' או"מ שהוא כח אלקי עליון יותר שהוא מכריח את הנשמה להיות מתפשטת בכחות חב"ד ומדות וכו' ולהיות שרוי' בגוף דוקא. וכמו שנת' בנשמה ככה יש בכל הבריאה בכללה שצבא השמים לך משתחוים וכו' מלאכים עליונים דעולמות יצי' ובריאה. והיינו ע"כ מפני שיש להם איזה גילוי מאלקות הבוי"ת ולכן הם בטלים ומשתחוים. ושרש הכח הזה הוא מדת מלכותו ית' (שהוא מדת ההתנשאות כמ"ש במק"א). ונק' ממכ"ע שכ"ה ענין מדת המלכות לגלות רוממות המלך לעם. וגילוי זה הוא אינו שוה בכל העולמות. שבעולם הבריאה הוא בגילוי יותר מבעולם היצי' וכו' וכמ"ש בנשמה דבראתה יצרתה וכו'. וכן כמו שבנשמה נאמר ואתה משמרה וכו' שהנשמה רוצה ליפרד וכו' כנ"ל. ככה נאמר על בחי' המל' ממכ"ע הנ"ל אלקים אל דמי לך אל תחרש ואל תשקוט. שרוצה להסתלק למקומה באצי' ממש. רק שאעפ"כ כך הוא מדת האל' דאצי' עצמה אין מלך בלא עם נבראים דבי"ע דוקא. וזהו כמו המקיף דנשמה שמשמרה בקרבי. ולכן היא תמיד ממכ"ע

אך יש להבין מאחר שבאמת כל הבריאה כלא וכאפס ואין קמי' ית' ונק' מלין דהדיוטא. והא לאו אורחי' דמלכא לאשתעי מלין דהדיוטא. ואם מצד מדת המל' שיהי' הוא ית' מלך על העולמות דאין מלך בלא עם. ג"ז אין מובן מה שייך לפניו ית' מלוכה על מלין דהדיוטא שהם כאין וכלא. והענין דיש בזה שני אופנים. הא' שאף שהן מלין דהדיוטא אעפ"כ עלה בחפץ לפניו שיהי' לו נח"ר כד אתכפי' סט"א וישתנו העולמות למעליותא. והוא עד"מ שיש למלך בו"ד נח"ר מצפור המדברת יותר מדברי חכמי המליצה והגיון. והב' שמה שהוא מלין דהדיוטא אינו אלא לפי השגחינו אבל כפי מה שהוא ית' צופה ומביט סתרי העולמות אינן מלין דהדיוטא כלל וכלל. וב' ענינים הללו נכללו במ"ש על ג' דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים. כי ענין העבודה הוא מלשון עיבוד עורות שמתקנן ומהפכן למעליותא גדולה. וככה הו"ע התפלה שנק' עבודה כמ"ש לעבדו בכל לבבכם וארז"ל זו תפלה שע"י התפלה נתעלה חיות הגוף אל הנשמה. ע"י שמתבונן בעת התפלה על ענין האלקות כפי כח הנשמה של כל או"א ועי"ז בא אל הגילוי בגוף ממש מה שהנשמה רוצה ליפרד מהגוף תמיד וגם הגוף מתפעל באה' עזה ליכלל ולידבק ביחודו ית' ולצאת מחשך והעלם של עניני העולם שהן יש ודבר נפרד בפ"ע מאלקות לגמרי עד שנדמה שהעולם לעצמו הוא עיקר ענין חיי האדם וכו' ועי"ז משתנה הגוף לכהפ"ח בשעת התפלה למעליותא שחפץ באמת לדבקה בו ית' יותר מכל חיי העוה"ז. ובאתדל"ת דנשמה בגוף אתדל"ע שמתגלה בכל העולמות הנבראים בחי' אלקים אל דמי לך דבחי' ממכ"ע הנ"ל בבחי' גילוי בגוף העולמות ועי"ז נעשה עליית העולמות בכי"ו בשעת התפלה כמו שהוא בכח האדם ומזדככים העולמות עי"ז עד שבמספר הדורות לפניו עובדי ה' הוא הקץ אשר שם לחשך והעלם דעוה"ז. והזרככות העולמות הוא שעבמ"ח כנ"ל להיות לנח"ר לפניו ית' כמשל הצפור המדברת כנ"ל. והנה זאת היא בחי' גבו' דרוש"מ ובחי' הסתלקות. וע"י שעולה זאת ההעלאה שנעשה ע"י מעה"ת בעבודת התפלה כאמור מתמתקת בחי' גבו', זאת בחסדים שלא תחפוץ בהסתלקות דוקא. ולהיות התגלות המתקה זו בעולמות צ"ל ג"כ ע"י מעה"ת. ע"י שעושין גמ"ח מעוררים ג"כ חסד עליון להתפשט בעולמות שיהי' נגלה ענין האלקות בעולם. וזהו ג"כ ענין הברכות דשמו"ע בא"י שיהי' נגלה בעולמות