חנה אריאל ויקרא לח

לא ירגיש כלל חסרון אבר או דבר המזיק לגופו כי ענין חיות בעצם אף שבאמת הוא רק להחיות הגוף מושלל מהתלבשות בכלי הגוף וד"ל) ולזאת מאחר שבבחי' חיות שייך בחי' מציאת מה יתכן ג"כ בחי' נפילה. היינו שנפל כל חיותו בהרגשת העולם. כמשל מי שיש לו זכות מוח ללמוד הקבלה (כמבו' במ"ח שיש מקום במוח מסוגל לקבלה). אך כאשר כל עצמות חיותו הוא בתכונה אז מצד זה לא ידע ויבין כלל בלימוד הקבלה כי שם קשור ודבוק עצמות חיותו. ואף שבאמת אין שינוי בזכות מוחו וד"ל. לזאת אף שבאמת נעשה ונתהווה חומר גופו מוכן לקבל אור וחיות האלקי'. עכ"ז מאחר שבבחי' חיות סתמי המאיר בגופו נפל בהרגשת היש ממילא לא יתקבל הגילוי אור אלקי בתוך גופו. ובאיזה אופן שהי' בחי' הפגם אם התקשרות חיותו הסתמי הי' לעולמות הפירוד בבחי' חו"ב או במדות או המעשה כו' כן ינסר ממנו בחי' הנשמה מאותו אבר וד"ל. אבל באברהם כתי' והייתי להם לאלקים. היינו מבחי' הנש"ח וכנ"ל. שזהו בבחי' מציאת גילוי אא"ס. ולזה לא שייך שום נפילה והיינו אעפ"י שחטא ישראל הוא מצד שרש נשמתו המקושר בו. שזהו לא בבחי' אורות וכנ"ל רק בבחי' עצם. ועצם לא ישתנה לעולם וכידוע וד"ל

ולהבין זה בביאור. י"ל מארז"ל הידוע דקודם שנבה"ע הי' הוא ושמו בלבד. היינו שהי' שמו בבחי' לבד וא"כ איך יתכן קריאת שם והענין יובן דידוע עד"מ למטה דמדות שבאדם הם אינם בחי' עצמיית נפשו. וכמובן שאף בהעדר המדה לא יעדר נפשו ועכ"ז כפי הנראה מהות המדה כמו חשקת אה' שאין זה רק חשק הנפש. ולא יתואר בחי' האה' על חשק בלעדי נפש. אבל באמת ידוע מאמר החוקרים שכל מורכב יודע ממה שימצא א' בלא זולתו מסתמא גם השני הוא בבחי' מורכב. וכיון שיתואר הנפש בלא חשק א"כ ימצא חשק בלא נפש. והיינו מה שיוכל להמצא חשק זה בנפש אחר. נמצא מציאותו בכאן הוא רק בבחי' מורכב. וכ"ז יתכן למטה כאשר הם נמצאים כבר המדות וגם הנפשות. אבל באמת למעלה כיון שמרזא דשמי' שהוא בחי' ע"ס הגנוזות הן המה שרשים נעלמים להע"ס דאצי' עד בי"ע. א"כ מובן שבאמת אין שייך לומר שהע"ס המה בחי' עצמותו כמובן ממטה. אבל בלעדי העצם לא ימצא בחי' הע"ס. כי המה רק בחי' עשר גילוי'. וכנ"ל שהוא רק חשקת הנפש. וממה ימצא בחי' החשק וד"ל. ומעתה יובן דקודם שנבה"ע בחי' העלם עצמות. והי' גילוי אור העצמי. הי' שמו בחי' רזא דע"ס הגנוזות שהן מקורין לע"ס דאבי"ע בבחי' לבדו דהיינו שהי' נגלה איך שהמה תלוים בבחי' עצמותו דלאו מכאמ"כ אפי' מדות העצמי' כלל. ונמצא אף שהמה מקורים לעולמות שלזה נק' בבחי' שם. עכ"ז לא הי' מקום לעמידת העולמות היינו מצד שנגלה בחי' החייחדותם והתכללותם בבחי' אור העצמי דלאו מכאמ"כ. ולזה הוצרך לבחי' צמ"פ שלא יגלה אור העצמי וצמצום הקו דהרי עצמותו הוא הנותן מציאות לבחי' ע"ס שהמה בבחי' אין ממש שיצאו ויתהוו למטה לבחי' יש. וכמאמר עשה את אינו ישנו היינו בחי' אין דע"ס שהמה רק בבחי' לבדו ובלעדי תלייתם בעצם אינם במציאות כלל שנעשו ונתהוו דוקא ליש ודבר מה. היינו כמו בחי' מציאות אור החסד שזהו מקור כל הבחי' שבבחי' חסדים כו' וד"ל. וא"כ המובן מזה דכמו שהוא לפניו גם עתה אא"ס ומלא כל החלל בלי שום שינוי כלל דכל העולמות הם בבחי' ע"ס ורזא דע"ס המה תלוים בבחי' העצם דלבדו וד"ל. רק לגבי התחתונים שאינו גלוי אמתת מציאותם נראה האין ליש. ובזה יובן דלמעלה באצי' אף דאוחו"ג חד היינו שהמה בבחי' הביטול. מ"מ אדרבא, שם הוא עיקר מציאותם האמיתי יותר משיבואו ויגלה למטה. וכמובן מבי"ע שבעולם הבריאה החסד הוא בחי' מציאות חשק בתוקף האה' וכמאמר שעומדים באה' כל היום בתוקף עוז. רק שמה הכלים שהוא בחי' הרגשתם ליש אינו כמו כאן למטה. והא בהא תליא שמצד שלמעלה