חנה אריאל ויקרא ל

עבירה נק' בשם עבירה כמ"ש עד שלא באת לידי מדה זו כמשנ"ת בפהקו"ד. הוא כח הרמ"ח איברין ושס"ה גידים עליונים. והוא בחי' הדכורא כמש"ל פ' שמיני. ובנין המשכן הוא בחי' הנוק' (דפ' הארה). כנז' שם שהוא בחי' ההעלאה ממטלמע"ל. ובחי' התפעלות אלקות בישראל בבחי' ושכנתי בתוכם להיות דירה בתחתונים כמבואר שם באריכות והנה מה שבאו כל המצות בפרט בדבר ה' אל משה לאמר לישראל. היינו שידעו מה לעשות שהגם שהכח לעשות ניתן להם. אעפ"כ צריך לבוא בבחי' משה שהוא הדעת לכל ישראל. שידעו מה שיעשו תכונת המצות. אך ידוע שמן התושב"כ א"א לידע תכונת המצות על בוריין כ"א מתושבע"פ שבה יתפרשו המצות היטב כדת מה לעשות. א"כ לכאורה בשביל ידיעת המצות בתכונתן לא הי' צריך לבוא ע"י משה בתושב"כ. אמנם הענין הוא דתושבע"פ מקבלת מתושב"כ דוקא כידוע שז"ש בגמ' מנלן מנה"מ וכו'. ושרש ותמצית הדברים שע"י תושב"כ שנתנה ע"י מרע"ה שהוא בחי' הדעת דנש"י בא ענין המצוה עצמה שניתנה במ"ת כנ"ל אל בחי' ידיעה והרגשה בנש"י. וד"כ הוא סודות וטעמי המצות. אבל אין הכוונה לידע תיבות הסודות והכוונות שאין זה נק' ידיעה כמ"ש פ' שמיני. ולכל הפחות נק' בחי' ידיעה בסודות וטעמים כשיש לו איזה התפעלות מן הידיעה ואפי' בחי' התפעלות נשמה הנז' פ' הנ"ל (ונק' בכתבים נשמה דער הערינש) ולמעלה מזה כשיבוא לו בחי' התפעלות אלקות מן הכוונה ובחי' הידיעה כזו נמצא אלינו ע"י התושב"כ ע"י מרע"ה בחי' הדעת דכללות נש"י כנ"ל. ובזה יש לפרש דר"ע הנ"ל כללות ופרטיות נתנו בסיני. פי' שבאו כח המצות בפרטן באברין וגידין של ישראל מקבלי התו'. ויוכל לבוא בחי' התפעלות הנשמה מזה הכח לבד ע"י מרע"ה בחי' הדעת ונשנו באוה"מ שיהיו ידועים לישראל שיתפעלו בהן התפעלות אלקי' דושכנתי בתוכם באוה"מ. ונשתלשו בערבות מואב בבחי' פ' העיקרי וק"ל. (וגם סברת ר"י דעת לנבון נקל ע"ד שטפת הדכר הנ"ל מתפשטת ומתפרשת לאברי וגידי הולד בבטן הנוק' דוקא) והמבין יבין שזהו ענין יחוד קובהו"ש. ובמה שנתנו כללות ופרטות בסיני כאמור היחוד הוא מגיע רק בשרש נש"י והנשמה עצמה אינה מקבלת אלא לפי ערך כחה כמובן ממשנת"ל. וע"י ושכנתי בתוכם באוה"מ נשנו שם המצות שיהי' ע"י המצות יחוד קובה"ו גם בתחתונים והיינו התפעלות אלקיי' ממש ודירה בתחתונים כמשי"ת. וזהו ענין מ"ש והאר עינינו בתורתך ודבק לבנו במצותיך. פי' כמשנ"ת שהמצות הן אברין דמלכא שנתנו לישראל וכשעושים המצות בפו"מ בעולם ה"ז ענין דירה בתחתונים. רק שאין זה דירה ממש בגוף מעשה המצוה ובגוף האדם העושה כי הם אינם מרגישים ויודעים מענין שם הוי' הנעשה במצוה כנ"ל. אבל מ"מ אומרים אשר קדשנו במצותיו שבהעלם עכ"פ באה ונמשכת קדושה עליונה בישראל ע"י מעהמ"ל. והיינו שמתגלה בהן בשעת מעשה הכח דאברין דמלכא שניתן להם בסיני כנ"ל, ועי"ז הגילוי מתקדשים גם הם בכחות הטבעים שלהם שבמעשה המצוה. אך אם הם עושים בכוונה ודעת כאמור הרי בא זה הגילוי גם במורגש בהתפעלות הנשמה או בהתפעלות אלקי' כנ"ל. ואותה אנו מבקשים ודבק לבני במצותיך. פי' שיהי' הלב דבוק בעת מעשה המצוה וגם שיהי' הדיבוק הזה קיים לע"ו לא יסור ממנו. והמשל לזה באדם גדול המקרב את הקטן הנמוך ממנו הרבה במדרי' ומחבקו ומנשקו. הנה החיבוק והנשוק הוא רק לשעה קלה ואח"כ נפרדים הגופים זה מזה. אבל סיבת החיבוק היא התקרבות נפש הגדול אל נפש הקטן. וכשהקטן מרגיש את זאת ומתפעל מזה. יתרומם הוא בנפשו. ותתגדל גם היא ותשאר דבוקה בנפש הגדול לעולם לא יפרד ממנו. וב' דברים הללו. א' רוממות הנפש מגדולתה. ב' דיבוקה בנפש הגדול הם ענין א'. כי גדולתה ורוממותה הוא מן הדיבוק הזה כשהיא דבוקה בגדול כמ"ש זנבא דארי' ארי' הוא. וכאשר נפש הקטן איננה מקבלת גדלות ורוממות מן מה