חנה אריאל ויקרא יב

בכדי שימשך לישראל דעת והרגשה קצת מן ככל אשר אני מראה אותך. והוא הנ"ל שלפעמים יראה המלך שטוב לגלות סודו גם לאנשי הצבא רק אפס קצהו וגם זה צריך להיות דוקא באופן זה שלא ידעו כלל שרצון המלך וצוייו הוא להודיע להם. אלא יחשבו עול עבודת המלך עליהם מבלי שום טו"ד כדרך אימת המלוכה. רק שגילוי אפס קצות הסוד יגרום להם זירוז יותר והתגברות בפו"מ שלהם. וכן יובן למעלה שדור דעה דמדבר רצה ה' להטעימם אור השכינה דככל אשר אני מראה אותך הנ"ל. אבל לא בדרך צווי. עפ"י משל שמה שבא בדרך צווי הנה הוא כח נוסף באדם שגם מבלי טורח והכנה יפעול פעולתו. מה שאין זה הדבר כן אלא הוא תכלית ענין דפב"פ וכמראה הפנים לפנים דוקא כן לב האדם אל האדם. וזהו ויקרא אל משה וידבר ה' אליו מאוה"מ ולא באוה"מ. אלא שגם מה שבא מאוה"מ ולחוץ היינו לקבלת והשגת בנ"י גם הוא דבור ה' שאל משה עצמו כאמור. וע"ז אמר לאמר. והי' קשה לחכמי הש"ס מהו ענין לאמר כאן. בשלמא בכל לאמר שבתו' יש לפרש בפשיטות עפ"י מ"ש בשם ס' התמונה שכל מה שדבר ה' עם משה המה דברים נפלאים מכל האדם. ואותו הדבור שמפרש בו הכתוב לאמר. ר"ל שאין אותו הדבור ככל הדברים שעם משה הנפלאים ונעלמים אלא הוא ע"מ לגלות דבר וצווי. ומפרש אח"כ. סדר הצווי שבגללו באו הדברים שלגבי משה עצמו בבחי' לאמר הוא דבר אל בנ"י וגו'. אבל בכאן כפי מה שנתפרש שוידבר ה' אליו גם מאוה"מ ולחוץ כעין מה שלגבי דידי' גופי' ככל אשר אני מראה אותך. א"כ ק' מהו הכפל לאמר וגם דבר. ולזאת פירז"ל לא אמור בדברים כעין מ"ש במשל שאף שנגלה להם לא יגלה בדרך גילוי וידיעה להם שזה הגילוי הוא רצון המלך שרצון המלך הרי הוא צווי ופקודה כנ"ל. אלא לא אמור בדברים שלא יבא אליהם בגילוי גמור (שהוא תוס' כח כנ"ל). אלא כענין אם תדרשנו ימצא לך. ומפרש עוד ענין הגילוי שכינה לישראל הזה מהו. אדם כי יקריב מכם. פי' דהנה כתי' ויבא קין מפרי האדמה מנחה לה'. והענין פלאי וכי לא ידע קין שלה' הארץ ומלואה ומה זאת שהוא מביא לו מנחה. אמנם הענין הוא דמ"ש לה' הארץ ומלואה הוא בידיעת עצמו של הקב"ה שבידיעת עצמו כבי' ממש הוא יודע גם את כל הנמצאים וכמ"ש בפקה"ו. אבל כפי הדעת תחתון דנבראים היש הוא דבר נפרד לעצמו. וע"ז אמר לשון מנחה שגם בדעתו השיג דבר פרטי זה לכללו בידיעתו של הקב"ה. וכן הענין בכאן דעולת נדבה שמתנדב לב האדם אל הנח"ר של המלך הקב"ה בכבודו ובעצמו וכעין ענין דורון הנז"ל וז"ש כי יקריב מכס פי' מן הדעת תחתון שלכם לקרבו ולכללו בקרבן לה' כמו שקמי' לה' הארץ ומלואה, וע"ז אמר וסמך ידו ופירז"ל בתרגום יונתן בידו אחת ובכל כחו פי' בידו אחת הוא עפ"י משנת"ל שע"י האמונה לבדה יכול האדם להיות תומ"צ שלו בבחי' קיום המצות וכו' ולסלקא לעילא להיות נח"ר לקונו. וידו א' היא הימנית ור"ל האהבה הטבעי' הנמצאת (ומסותרת) בלי ספק בלב כל ישראל. והיא כוללת בעצמותה את בחי' היראה ופחד דקו שמאל ג"כ בהעלם דהיינו שלא ליפרד מיחודו ית' כמו"ש בתניא. וכשהוא פועל בה בכל כחו ר"ל במס"נ שישנה ג"כ בטבע כ"י כידוע וכמ"ש בתניא. וכשנדבת הלב מתעוררת במדות הללו מבשרו הכתוב ונרצה לו לכפר עליו. ונרצה ר"ל מרצון העליון כמו ענין הדורון הנז"ל כמ"כ נעשה ע"י בחי' עולת נדבה בסמיכה בידו אחת ובכל כחו כנ"ל

ונפש כי תחטא ושמעה קול אלה והוא עד וגו'. או נפש כי תגע בכל דבר טמא וגו' או נפש כי תשבע לבטא בשפתים וגו'. שלשה אלה המה בקרבן עולה ויורד שלא ככל עבירות שבתו' שקרבנן קבוע. בגמ' מגילה מפני מה נתחייבו ישראל