חנה אריאל ויקרא קג

לאצילות. רק הא' היא בחי' בנין בפרצוף. והשנית היא בבחי' נקודה לבד. ולכן שניהם שוין בענין זה להגיע ע"י לרזא דמהימנותא הנ"ל ממש. רק שהא' הוא בבחי' בת נדיב בתו של אאע"ה במדת החסד הנמשל למים שיורדים למקום הנמוך להיות עיקר המלוכה ושכינה בתחתונים. והב' הוא במדתו של יצחק בבחי' או"ח להתכלל במקורו כאש השורף וכולל הכל בעצמו וכנ"ל

ועתה יובן שכאשר ראו בנ"י שיצחק אחיד בהו והעלם למעלה להצילם מיניקת החיצונים. ע"כ פתחו ואמרו כי אתה אבינו ר"ל שבאו לבחור להתנהג במדה זו דוקא (וע"ד המבואר במ"א בענין אין קורין אבות אלא לשלשה שהן גופא דאילנא שכח הצומח שבארץ עצמה בא להיות מורכב באילן שממנו יצאו פירות באויר שהן ס"ר נש"י יובן זה יותר שעתה בחרו להיות בניו של יצחק וד"ל). ואמר להם יצחק עד שאתם מקלסין לי בבחי' או"ח. קלסו להקב"ה דהיינו ימים ראשונים דקיימא לשאלא ולאתבא. ומחוי להו יצחק קוב"ה בעינייהו. דהיינו בחי' רזא דמהימנותא ושוב לאחד הנ"ל וד"ל. וזהו פתחו ואמרו אתה ה' אבינו גואלינו וכו'. דהיינו חדוש ימים מקדם בחסד חנם. וכמשנת"ל שע"י התשובה במדתו של יצחק שהוא השיבנו ה' אליך בא להיות חדש ימינו כקדם. ע"י אברהם ויעקב דאחדו לי' כמ"ש בזוהר אמור הנ"ל. והיינו הבנין דנוק' ע"י הנסירה. כמ"ש אתא חסד ופריש לון לשוב להיות בחי' פב"פ מלמעלה למטה. בבחי' כלל הצריך לפרט דבי"ע כנ"ל. ולהיות עיקר המלוכה ושכינה בתחתונים וד"ל

ישעי' כ"ו

בטחו בה' עדי ער כי בי"ה הוי' צור עולמים פי' מלת עד יתכנו בו ב' פי' מלשון עדי עד שהוא בחי' נצחיות. וגם בחי' מורגש מלשון עוד בדבר. והצווי שיהי' הבטחון פי' הדביקות. מל' טיח. בה' עדי נצחיות מורגשת. והענין כי ישנו ג' בחי' אדם. אדם פנימי ואמצעי וחיצון. וכמ"כ בז"א דאצי' ישנו ג' מיני אדם הנ"ל. והצווי שיהי' הדביקות בה' בז"א דאצי' עדי בחי' אדם אמצעי שזהו בחי' נצחיות מורגשת.. כי אדם פנימי אף שהוא נצחי אינו בבחי' מורגש. ואדם חיצוני הוא מורגש אבל אינו נצחי. אבל אדם אמצעי הוא בבחי' נצחי ומורגש. רק שאיך יתכן שיוכל להגיע דביקות כזה בבחי' נצחי' מורגשת. כי הכלל אמור שכפי אשר ימשוך אליו לבו רוחו ונשמתו אליו יאסוף. ובאתעדל"ת אתעדל"ע. ואם הוא מלמטה בבחי' אדם פנימי גם למעלה בז"א בבחי' שרש נשמתו בבחי' אדם פנימי ואם הוא באמצעי כו' כמ"כ למעלה. וא"כ איך יגיע בבחי' אדם אמצעי שלו לבחי' אדם האמצעי דז"א שיהי' בבחי' נצחיות אחרי ששרש נשמתו בבחי' אדם אמצעי הוא בחי' נברא. ולזה אמר כי בי"ה. הוי' צור עולמים. שזהו ענין עצה היעוצה שיעלה בדביקותו בבחי' בי"ה ע"כ יהי' הוי' צור עולמים בחי' ציור העולמות. ע"כ יהי' דביקותו בבחי' נצחיות וכו'. וביאור הדברים. י"ל עד"מ למטה ג' מיני אדם. כי ד"כ ג' מיני אדם המה בחי' חב"ד חג"ת נה"י רק שעכ"ז כ"א בבחי' פרצוף גמור. ויובן ממה שאנ"ר שיש מיני אדם שכל עסקיהם והתפעלותם והשגתם רק בפועל המעשה כמו האומנים ודומיהם. שנמצא טבעי שכלם אף שמשיג בהשגת שכל עכ"ז לא יאיר במוחו ויותפס בו כ"א בהתלבשותו בציור דמיוני והתפעלותו הוא התאמצותו בטוב ובזריזות הנק' (ערינסקייט). פועל המעשה. וכל עסקו להוציא פועל המעשה בתכליתו הטוב. ונמצא שהוא בבחי' פרצוף שלם השגה והתפעלות ופעולה. רק שאינה גלוי' מאתו כ"א הפעולה בתכליתה. ויובן מזה שהארת נפשו בגופו לעצמו ג"כ אינה מגלה כח חיותה וענינה כ"א במה שבא להחיות בכחותי' את הגוף ולא מדורה לעצמה