חנה אריאל ויקרא קא
Hanah Ariel Vayikra 101 · חנה אריאל ויקרא · free full Hebrew text
Open in the reader →שהוא אחד לעילא בבחי' הפשפוש והסתכלות ובחי' עתיקא המלובש באו"א זו"נ הוא בחי' אא"ס הפשוט שבעולמות הכולל בבחי' פשיטותו כל מה שבא ע"י או"א זו"נ. והוא המגביהי לשבת המשפילי לראות כנ"ל. נמצא שבחי' המל' (נוק' דז"א) כשיורדת להיות ממכ"ע הוא בבחי' פרט דוקא: וכשעולה לאצילות בחי' מרום הנ"ל היא בחי' כלל אמונה פשוטה ופתח עינים וז"א הוא בחי' פרט דוקא בבחי' דכר וכשמתייחד עם נוק' הוא כלל הצריך לפרט דממכ"ע בבי"ע ** הג"ה וכן למעלה בחי' עתיקא הוא ממל' דאד"ק כלל הצריך לפרט דע"ס דז"א וכמ"ש בזהר פליגין אינון כז"א. והוא בחי' ירידת רצון המאציל להאציל ובא"ק עצמו יורד ומתעגל בע"ס דעיגולים. ודמות אדם בבחי' היושר הוא בערך כחי' פרט לגבי אור עתיקא כמו ערך ז"א לגבי נוק' אמונה הנ"ל. וכן לגבי הקו"ח אוא"ס המאיר במק"ע שהוא בחי' כלל הצריך לפרט דאד"ק ושיער בעצמו כל מה שעתיד להיות שהוא גליפו דעה"ע הוא בחי' פרט לגבי הקו"ח. ועה"ע עצמו הוא כמו בחי' הכלל. כחי' מרום לגבי ערך הגליפו. ובדרך זה יכונה גליפי דעה"ע בשם מעלה ואד"ק בבחי' שם טעה ובחי' יו"ד ובחי' וי"ו דקו"ח הוא כמו בחי' מרום הנ"ל וגם הוא נקרא בשם בחי' מעה ובשכמל"ו וכמ"ש באמ"ב. והגליפו דטה"ע הנק' מעלה לגבי א"ק נקרא ג"כ כחי' מטה לגבי אור שלימות עצמותו שהוא המגליף ומשער בטה"ע ואור שלימו' עצמו' הוא כמו ערך פרט דדא כד מטי לקצה"ש לתתא שאז הוא כלל הצריך לפרט ואנת הוא חד ולא בחושבן הוא המשפילי לראות בשמים וארץ מעלה ומטה בכל הבחי' ומדרי' וד"ל וכן יובן דבעתיקא יש ב' בחי' היינו חיצוני' עתיק שהוא בחי' הכלל בערך הפרט דז"א ובחי' פנימי עתיק שהוא המשפילי לראות שרש כל היחודים והזווגים וד"ל:** והיינו כשהוא יתיב על כרסייא דיקרי' שהוא בחי' שוב לאחד וקדוש שרוי וכו' והאדם מרכבה אליו והוא כמו זווג לעילא בבחי' מעלה שלמעלה ממרום וע"י תומ"צ הוא כמו בחי' זווג גמור למטה דוקא. דהיינו שהפרט העליון דברא אלה בא לפרט התחתון דממכ"ע בפרט. ועיקר הזווג הוא בחי' המשפילי לראות הנ"ל. והוא נעשה למעלה מאליו ע"י קיום תומ"צ כמ"ש בלק"א ובמ"א ואכמ"ל בזה
ועפ"י משנ"ת ענין בחי' מעלה ומטה. יש להבין מאמר הגמ' דשבת הנ"ל. עם הידוע שמדת א"א ע"ה הוא מדת החסד ונדיבות כמים שיורדים מגבוה לנמוך שהוא בחי' הכלל הצריך לפרט הנ"ל בבי"ע דוקא. שהוא התפשטות מלכותו ית' למטה דוקא. ומדתו של יצחק הוא בחי' האש דגבורה. שטבע האש להפוך כל דבר למהותה. וככה האור הבא בעולמות בבחי' קוב"ה יתיב על כורסיי' ע"י מדתו של יצחק הוא להרים ראשם ולהאיר עיניהם בבחי' א' לעילא הנ"ל דוקא. ועפ"י זה יובן מ"ש אמרו לפני מלכיות כדי שתמליכוני עליכם. וצ"ל והלא מלכותו ית' מל' כל עולמים. ואלו יצוייר ח"ו הסתלקות מדת המלוכה היו כל העולמות המורגשים והמושגים כלא הי' כלל וכמ"ש בלק"א ח"ב פ"ג. אמנם הענין הוא דהגם שוודאי מלכותו ית' דבחי' אצילות הוא מל' והתגלות כל העולמים דבי"ע שהם לבושי' כנ"ל. ולמל' לית לה מגרמא כלום אלא מה שמקבלת מז"א. אך יש הפרש גדול. דפעמים מקבלת מז"א רק בבחי' אחור באחור. והיינו שמקבלת רק שרשי מציאות העולמות עצמן ואעפ"י שא"א בלא בחי' פנימי' (וכמ"ש בע"ח דבחי' אב"א היינו שפנימי' שלו כלפי מעלה ופנים שלה כלפי מטה ודבוקים באחוריי'). הנה הפנימי' הוא השפע בדבר מל' לחזק ענין הנר"נ המבואר למעלה ולא בבחי' האמונה וזהו שפנים שלה כלפי מטה להשפיע בנר"נ דעולמות. ולא אל פנים דז"א בבחי' פתח עינים הנ"ל. ופנים שלו אינו נגלה למטה כלל. כי הוא פנה למעלה. ע"ד מ"ש בזוהר דבגלותא אסתלק קוב"ה לעילא לעילא. ומה שהוא מהווה העולמות הוא רק בבחי' אחוריים. ולכן נק' דביקה ממש באחוריים ודופן א' לשניהם (כי בחי' האחוריי' שלו עכשיו הם ג"כ רק מה ששייך לעולמות שזהו