חנה אריאל ויקרא י

שמקיימין המוחין למעלה. וזהו ושכנתי בתוכם ככל אשר אני מראה אותך דוקא שהוא בחי' המוחין עצמם למעלה שבאו ביחוד מקוב"ה לשכינתי' בתחתונים. וכ"ז מובן ממשל שרי העצה. אבל בבית עולמים הוא בנין פ' העקרי וכמשנת"ל פ' ויקהל מבן המכיר את אביו שהוא הכרה עצמי' מצד שעצמו ובשרו הוא. ולכן הכרה זאת לא תמצא באחר אפי' הוא חכם שבחכמים ובבן תמצא אפי' בכל בן ולא מחכ' שבו. והוא כענין במצותיו חפץ מאוד הנ"ל. וכשהוא בבחי' בנין פב"פ הרי גם טבעו שבגוף מסכים למה שעצמותו נכסוף אליו והנה ב' הפרצופים הנ"ל הוא רק בבחי' הבנין דנוק' עליונה כידוע בע"ח שעיקר אצילותה הוא רק נקודת הכתר וט"ס אחרונות באים לה בבחי' תוספות (ובנין). ולכן כפי מה שהי' רצונו של מרע"ה. שעם בחי' הדור דעה שבמדבר פ' הארה יכנסו לא"י לבנות גם פ' העקרי. ונעוץ סופן (שעלה במח' ורצון מרע"ה) בתחלתן. ולזה אמר ביום החדש הראשון בא' לחדש תקים את המשכן. פי' ענין ההקמה הוא בחי' בנין הנוק' למעלה (כמו והתקין לו ממנו בנין עדי עד וכמ"ש במ"א). שעליו נא' ועשית דמשה כמ"ש בפהק"ו שהוא לעשות בחי' צמצום והתלבשות אא"ס ב"ה בענין שיאיר לקהל ועדה וישראל הכל כנ"ל. וההקמה היינו גמר התיקון לבנין קיים שהוא יהי' דוקא בחדש הראשון בחי' גלגלתא דנוק' שהוא כולל ב' הפרצופים הנ"ל. וע"ז נא' ויעש משה פי' עפ"י הנז"ל בשם ס' התמונה שמה שדבר ה' עם משה לבדו אין שום דעת ב"א סובלתו כלל וע"י נשמתו בגופו מתקן הדבר שיבוא בערך השגת זולתו. וזהו ויעש משה שהביא ענין ההקמה שאמר לו ה' ית' לבחי' עשי' שיוכלו נשמות בגופים דכל ישראל ליהנות ממנו כדלקמן. ומ"ש ככל אשר צוה ה' אותו כן עשה יובן עם משנת"ל בענין וצונו שהוא הכח הניתן לישראל במ"ת שיהי' ביכולתם לעשות מהות ענין המצוה כנ"ל. והנה לא כל אדם עושה כל המצות שבכחו לעשותם. אבל במרע"ה מעיד הכתוב שככל אשר צוה ה' כלומר שהי' מחמת הצווי בכחו לעשות כן עשה ולא גרע כלום והנה הקמה זו כנ"ל שהוא בבחי' אלקות דושכנתי בתוכם ככל אשר אני מראה אותך כנ"ל עליה אמר קרא ככל אשר צוה ה' כן עשה. ואח"כ הוא אומר ויקם את המשכן וגו' זה קאי על המשכן שהוא למראה עיני בנ"י כפשוטו של מקרא. שהמשכן דקרשים ויריעות הוא הנראה לכל. עשה משה ופעל את הראי' הזאת לפנים בישראל שיהיו הם ע"י ראייתם את המשכן בבחי' פב"פ כנ"ל שהוא הסכם כל הכחות לדבקה בו ית'. ופי' כאשר צוה ה' את משה ולעיל הוא אומר ככל אשר צוה ה'. שינוי הלשון מילי דחכמתא אית בי' (הגם שאפשר לומר כפשוטו שכשהזכיר מה שעשה משה בכללות אומר ככל אשר עשה וגו' וכשבא לומר בפרט שייך לשון כאשר). והוא דמצינו שלשון כאשר משמש בעולם שנה נפש. עולם הוא גוף הדבר המורגש לכל וממין זה הוא וה' פקד את שרה כאשר אמר שיהי' לה במורגש בן נולד בנפש הוא כמ"ש ועשה לי מטעמים כאשר אהבתי שאין זה פועל מורגש לזולתו אלא הוא רק התפעלות נפש מי שנעשה לו. בזמן כמו כאשר בא יוסף אל אחיו. כאשר תריד וכדומה. ובא הכתוב לומר שויקם משה את המשכן וכן ויבא את הארון אל המשכן וכו' וכו' עשה משה את כ"ז באשר ה' אתו בכל הב' בחי' דעולם ונפש כמו שהי' בזמן שצוה ה' אותו. ובאותה המדרי' הי' משה גם בשעת עשי' וד"ל. ולכן סיפר הכתוב שכל דבר ודבר ממעשה ההקמה והתיקון דמשכן (עד שמלא כבוד ה' את המשכן). בכולם הי' משה בשע"מ ככל אשר צוה ה' אותו בעת הצווי. ולהיות כל הענינים הנזכרים. בכתוב הם בחי' ומדרי' שונות זו מזו הוצרך לפרש לכאו"א שהי' בשלימות אותה הבחי' ומדריגה. ועם האמור דמדרי' ובחי' קיום המצות אינו אלא בבחי' בנין פרצוף א' מב' הפרצופי' או פ' הארה שהוא ענין ידיעה והשגה או בחי' פ' העקרי שבמצותיו חפץ מאד בבחי' פב"פ ואז יכול לבוא גם לבחי' מעשה המצות דועשיתם אותם אתם מעלה אני כאלו