חנה אריאל שמות רצט

הבורא ב"ה עשה את אינו ישנו ונעשה הזיו ליש ומציאות עולם ופרטי פרטיות העולם הן הן צירופי האותי' שנבראו בשם אלקי' המגן לשמש כמ"ש בתניא. עוד במק"א מבואר באריכות (דרוש למה קדמה פ' שמע) בענין הוי' הוא האלקי' שבמקום שאין מכירין את ישראל ואת אביהם שבשמים קרו לי' אלקא דאלקיא פי' כח הכללי ומקור כל הכחות כמו כח הדומם הוא כללי ומתפשטים ממנו פרטים לזהב ולכסף וכו' ואב"ט וחול ומיני אדמה וכו' וכן כח הצומח כללי הוא ומתפשט לפרטי דשאים ותבואות ואילנות וכח מדרי' עולם העשי' הכולל דצח"מ שבו הוא כללי יותר ומתפשטים ממנו הפרטים בדצח"מ ומהן הפרטי פרטים. ואלקא דאלקיא הוא אצלם הכח הכללי שממנו מתפשטים פרטי העולמות וכל עולם ועולם למיניו ופרטיו וכמו שכח הדומם הכללי מתפשט לפרטיו בגבול וסדר מיוחד דוקא כן הוא לדעתם אלקא דאלקיא מתפשט לפרטים בסדר קיום מוגבל בענינו ובמקום שמכירין את ישראל והנסים והנפלאות שנעשו שלא כסדר המוטבע והמוגבל מכירים עי"ז גם את אביהם שבשמים שהוא שם הוי' ב"ה שהוא כמשל מאור מקור הזיו שממנו מתחדש כל עיקר ישות מציאות הזיו שהוא אצלם הכח הכללי הנ"ל והוא ב"ה יכול לשנות כל הסדרים שנסדרו בזיו הכללי. אבל ישראל עצמם מאמינים כי ה' הוא האלקי'. פי' שהוא ב"ה יוצר הכל הוא ואין שום כח נברא יכול להתפשט למציאות חדש מה שלא הי' טרם התפשטותם אם לא כי יד הוי' ב"ה עשתה אותו הכח המתפשט לפרט מן הכח הכללי וכו' כמש"ש באריכות כ"ז. ועפי"ז מובן דאותי' הנברא כן הכחות המתפשטים מכלל לפרט וכולל זה כל המדרי' דהשתל'. וחידוש מציאותם בכלל ובפרט הכל הוא ממאמרות דזו"נ הוי' הוא האלקים וזהו אותיות הבורא ב"ה המחדשים מציאות הכחות דהשתל' מאין ליש. וזה נק' בתניא כח הפועל בנפעל. הנפעל הוא הזיו והכח המתפשט. והפועל הוא כח הוי' ב"ה המהווה הכל מאין ליש בכלל ובפרט. ואותי' הבורא ב"ה הן המתקנים ומעלים את העולמות דכלים דתהו גם אחר שנבראו ובאו אל בחי' מציאות ע"י ההנהגה דעולמות דצו"מ כפום עובדיהון בששת ימי המעשה וביום השביעי שבת וינפש. כמשל האדם העושה מלאכה שמתפשטים כחות התנועה שלו על גוף המלאכה ונעשית ע"י כרצונו וכשפוסק מעשיית המלאכה חוזרים הכחות המתפשטים אל עצמותו (וכן גם הוא במדות ושכל ואין להאריך כאן). כן הוא כבי' למעלה שחוזרים בחי' אותי' הבורא אל העצמות וחיות כל ההשתל' הוא מה שקבלו משם הוי' ב"ה בעת התהוותם אלא שהיא עתה בשבת מסתלקת ומתרוממת מהם וההארה מאלקית לקיום מציאותן הוא בחי' רעד"ר המתגלה בשבת וכלומר הארת אור הרצון והחפץ שיהי' בחי' ההשתל' דעולמות נמצא המציאות אבל אינו עוסק בתיקונים כמו בשימהמ"ע. ובמ"ת לישראל בא עוד תיקון עליון בעולמות יותר על התיקון דשימהמ"ע הנ"ל והוא כמ"ש בגמ' דהאומר אין תחה"מ מן התו' (אף שמאמין שיהי' תחה"מ כמ"ש המפרשים) הוא אפיקורוס אלא עיקר האמונה הוא שתחה"מ שהוא התיקון הגמור למלכים שמתו ונשברו הכלים כנ"ל שישובו ויחיו ממש כמו קודם שמתו ותהי תחייתם קיימת לעד ולא ישובו למות עוד ולהשתבר. וזהו מן התו' דוקא או וקוב"ה כ"ח. ובבחי' שימהמ"ע הוא מחי' חיים ובתו' הוא מחי' מתים ברחמים רבים. ויש בחי' חוקת התו' שהוא בחי' נוק' והיא מטהרת טומאת המת גם עכשיו. והוא ענין פרה אדומה ככל מצותה ונק' קידוש מי חטאת שעושה אותה קודש כידוע בכהאריז"ל ובכ"ד שהקידוש הוא ממקום בחי' ח"ס שבכתר (וכמו התו' שהיא פנימי' רצה"ע וח"ס מתפשטת לתרי"ג ארחין דאורייתא) והנה נת' בפרשיות הקודמות שאחר מ"ת בחי' המוחין שהן בחי' העצמות דנש"י בני אל חי זכר לעולם בריתו לתת להם נחלת גוים הכנעני והחתי וגו' שהן בחי' המדות הטבעיות שבגוף להפכם לקדושת עצמיות נשמתם הנ"ל והוא הפ'