חנה אריאל שמות רעב

בתפלה עד שאחזתו אש של עצמות בפתח הוא הדביקות העצמי דמעלת הכתר שהדעת עולה וזה, מעכב ודאי ביותר על החרון אף. ולהיות זה הענין אינו מובן פירש אביי שהוא אשתא דגרמי כלומר שההתפעלות מאלקות מגיע בכל גופו עד העצמות שאחזתם אש ההתלהבות והדביקות וכו' עד וינחם ה' אז ויפן משה שהקשו המפרשים מהו לשון ויפן. וגם הלא אמרו שתלמיד הנפטר מרבו ילך לאחוריו ולא יפן באחוריו לרבו. ועפ"י האמור יובן שבתפלה אחזתו אש של עצמות שהיא הרמת הדעת ביותר וכ"ש שלא הי' יכול ליתן להם הלוחות אבן בכח הדביקות הנפלא הזה כמש"ל שדוקא ככלותו לדבר אתו אז אפשר ליתן הלוחות. וזהו ויפן משה שעשה א"ע פנוי מהתלהבות הדביקות בתוקף הדעת הזה דויחל משה. ואז וירד ושני לוחות העדות בידו (העדות הוא ונועדתי לך שהוא ענין התחברות כמ"ש הנה המלכים נועדו והיינו התחברות מעשה אלקים במעשי גשמי וגופני כמשנ"ת). והנה מבואר בתניא שע"י המ"ת ופב"פ דבר נזדככו הם והעולם מעין מה שיהי' לע"ל ולכן הי' חירות ממה"מ חירות משעבוד מלכיות. ופי' שעבוד מלכיות הוא כמ"ש וזרעתי את בית ישראל וכו' כלום אדם זורע קב אלא כדי שיתוספו עליו כמה כורים. והיינו הבירורים שצריכין ישראל לברר בכל המלכיות כידוע ומבואר בכ"ד. וכשאינם זוכים לא בא לידם הבירור אלא ע"י צער ודוחק השעבוד כמו שכתוב במק"א באריכות שלאדם המוצלח באה לו פרנסתו לביתו ושאינו מוצלח צריך לעמל ויגיעה גדולה עד שישיג פרנסתו וכן הוא בבירורים. וכיון שעלו ונזדככו במ"ת פב"פ הי' להם חירות לגמרי משעב"מ שלא הי' צריכים כלל לעבודת הבירורי' וע"י קיומם תומ"צ בבחי' כתובים באצבע אלקי' כנ"ל הי' מתברר העולם בשלימות כמ"ש במק"א בענין אדה"ר קודם החטא שע"י לעבדה ולשמרה בג"ע הי' מתתקן כל העוה"ז ממילא אך אחר ששחתו במעשה העגל הי' תועלת הלוחות בבחי' כתובים משני עבריהם חזה ומזה היינו בכח מכתב אלקים שהוא ענין התפעלות אלקות למי שזוכה כת"ח כנ"ל מכח הבירורים דוקא שהוא בכח האדם שע"י דוקא הוא פעולת הבירורי' התחתונים בפו"מ רק שכח אלקי שבלוחות הבא במעשה המצות כנ"ל הוא רק כמסייע לענין הבירורי'. וזהו מזה ומזה כי קודם החטא הי' רק בבחי' החסדים העליונים היורדים ומתגלים בבחי' אצבע אלקי' כנ"ל ואחר החטא היתה בחסדים וגם בגבורות וכח לברר וכו'. ואומר עוד והלוחות היינו כנ"ל שבהם מתגלה כח המ"ת דעשה"ד מעשה אלקי' המה כמשנ"ת שלזה היו זוכים ע"י הלוחות אפי' לאחר החטא אלא שהמכתב שהוא ענין כח ההתפעלות בעצם המעשה והתחלתה הוא חרות על הלוחות עצמן דוקא ושם מסתיים ורק התפשטות אור משם מאיר לישראל ולא כבתחלה כמשנת"ל שהי' האור עצמו שבלוחות מגיע גם עליהם. ואף שכבר שמע מרע"ה דבר ה' כי שחת עמך אעפ"כ לא נמנע מלרדת עם הלוחות כידוע במק"א בענין ארדה נא ואראה הכצעקתה הבאה אלי עשו כלה ואם לא אדעה שהקב"ה יודע את הכל בידיעת עצמו ית' גם מה שהתחתונים עושים בד"ת שלהם עולה הוא אליו ית' ידיעת עצמו. ולמעלה יכול שהכוונה הפנימי' לרע תחשב לקלקול יותר מגוף המעשה ואם המעשה אינו רע כ"כ בפו"מ יש לו תקנה להעלותו באופן אחר שגם למעלה לא יחשב לרע כ"כ מחמת הכוונה כי העולם התחתון כאן הוא נדון לפי ערך רוב המעשה דוקא. וזהו ארדה ואראה למטה אם כצעקתה הבאה אלי עשו גם למטה בפו"מ כלה ואם לא נעשה כ"כ כן בהפו"מ אדעה לתקן וכו' כפרש"י שם. וכמ"כ שאעפ"י שלמעלה הוא כי שחת עמך לא ידע עדיין איך הוא עוונם וחטאתם בהפו"מ. ולכן וירד מן ההר (כמו ארדה נא הנ"ל). אך וירא את העגל ומחולות וכו' וישבר כידוע מארז"ל איזהו מעוות לא יוכל לתקן זהו הבא על ערוה והוליד ממנה ממזר וכו' שלפי שעשה החטא רושם בפו"מ בגוף גשמי ממש לא יוכל לתקן וזהו שכשראה משה את העגל בגוף גשמי ושוב לא יוכל