חנה אריאל שמות רמח

שכפל הראי' ר"ל שמתחלה ראו כאו"א החגלות כבוד ה' על הר סיני כאו"א לפי ערכו ומדריגתו ונתעלו ודאי עי"ז בנשמתם והשגתם. אך גופם שאינו בערך השגה והכרה לא נתפעל מהתגלות אלקותו ית'. אך אח"כ וירא העם לשון יחיד פי' שנתעוררה והתנוצצה בהם בחי' שרשם דישראל עלה במח' וירושתם מהאבות כנ"ל. ובזו המדרי' ובחי' ראו כולם כאחד ועי"ז וינועו גם בגופם. וכן הענין כאן לענין בנין המשכן פ' הארה הנ"ל (וכמשי"ת). אמר דבר אל בנ"י בבחי' משה שושדמ"ל ובבחי' מה שנתקדש בענן וכו' כנ"ל אז יפעול בהם שויקחו כולם כאחד בשוה לי תרומה. ויתכן דהיינו תרומת האדנים שהוא בקע לגולגולת וכל אפי שוין. וזה הוא יסוד להעמיד עליו כל המשכן הקרשים והאהל וכו'. והיינו כנ"ל שהוא התנוצצות שרשם שישראל עלו במח' כנ"ל שעי"ז יעשו הלבוש גאות בחי' גילוי רוממות עצמותו ב"ה ממש בבחי' המשכן (כמשי"ת). וז"ש ויקחו לי דוקא. ואמר הכתוב עוד מאת כל איש אשר ידבנו לבו. ופי' בזוהר כל איש הוא בחי' יסוד. אשר ידבנו לבו הוא בחי' המל' שנודבת א"ע לדבקה בו ודרך כלל זהו ענין אתעדל"ת הבא ע"י אתעדל"ע. ועז"א תקחו את תרומתי תקחו ר"ל משה ואהרן (כנ"ל שלכך אמר עלה אל ה' אתה ואהרן וכן ושבעים מזקני ישראל כמשי"ת). כי אהר"ן א' ה"ר ן' כמ"ש במק"א והוא שושדמ"ט ומעלה את הנרות שהן נש"י ע"י אתעדל"ע שממשיך בחי' א' ה"ר עד למטה בנו"ן פשוטה. ובסה"ק שאהרן כה"ג הוא בבחי' חכמה עילאה. וזהו שע"י משה עצמו שנגש אל ה' והוא שושדמ"ל פעל גילוי הרוממות ע"י התנוצצות שרש ישראל עלו במח' כנ"ל בבחי' הכתר. ובהצטרפו עם אהרן המשיך גילוי הרוממות גם בבחי' ומדרי' החכ'. ואו"א שהן חו"ב לא מתפרשין ממילא נתגלה הרוממות בבחי' חו"ב. וגם זאת ההתעוררות בנש"י הוא בשוה לכולם כי בא מבחי' כל איש אשר ידבנו לבו וכמ"ש בפ' הקודמת ענין כי תשא את ראש בנ"י לפקודיהם דהיינו שיפקדו מבחי' כל איש הנ"ל. כענין חייב לפקוד את אשתו. ונתנו תרומת ה' העשיר לא ירבה וכו' ולכן אמר גם כאן תקחו את תרומתי בכלל ושוה לכל וזאת התרומה אשר תקחו מאתם הוא ע"י משה ובית דינו שבכללם אהרן ושבעים מזקני ישראל כנ"ל שהם עיני העדה כח ההסתכלות של כאו"א מישראל שבזה אין אדם דומה לחבירו ועל ידם בא גילוי בחי' הרוממות גם במדרי' זו"נ שכ"א פרצוף בפ"ע ואין זווגייהו תדיר ונשמות ישראל שהן אברין דשכינתא כאו"א יש לו מקומו ומדריגתו שלא כמדרי' חבירו ולכן התרומה היא בבחי' תרומת המשכן שהן י"ג דברים ע"ד מ"ש בכהאריז"ל בענין כי לך נאה ה' אלקינו שיר ושבחה וכו' י"ג דברים שהן כנגד מ"ש בשה"ש נרד וכרכום קנה וקנמון וכו' י"ג תיקונין דנוק'. ועי"ז ועשו לי מקדש פי' מקום מקודש בנשמתם בגוף ושכנתי בתוכם שיתגלה בחי' הרוממות דשלש תרומות הנ"ל. וזה נק' דוקא בשה משכן אף שאומר ועשו לי מקדש אין הכוונה על בחי' הקדושה העצמית דבחי' פרצוף העצמי הנ"ל אלא רק בחי' הקדושה לקדש א"ע. ואז יתגלה בקרבם פ' ההארה להאיר עיניהם ולבם ביחודו של הקב"ה בעולם מבחי' ענין ההר וה' יראה כנ"ל. אבל בנין בהמ"ק בא"י הוא מבחי' פ' העיקרי לא שייך ע"ז לומר ועשו לי מקדש רק בית המקדש שעשו בית ומקום ששם תתעורר בקרבם הקדושה העצמיית שכבר ישנה בם כנ"ל. רק שהמקום צריך לעשות לתקן שיהי' בארץ הגשמיות ועצים ואבנים גשמיי' כח להיות שם מקום להתגלות הקדושה. וה"ז דומה ג"כ להורדת בחי' הרוממות לשכון בארץ ובנין הגשמי וצריך ג"כ בחי' ג' תרומות הנ"ל. וז"ש ועשו לי מקדש ע"י תרומות י"ג דברים. ושכנתי בתוכם בבחי' פ' ההארה. ככל אשר אני מראה אותך את תבנית וגו' פי' אף שהם בהשגתם והתפעלותם המורגשת להם לא ישיגו כ"א כענין כי לך נאה שיר ושבחה וכו' כנ"ל. וכאו"א לפי בחינתו ומדריגתו. אעפ"כ הוא ית' מבטיחם לשכון בהם ככל אשר אני מראה אותך ע"י ויכסהו הענן להר. וז"ש ונועדתי לך שם וגו' וכן ונועדתי