חנה אריאל שמות ריד

וידעתם כי אני הוי'. אומר שם שהוא פקודא קדמאה דחליף לון למנדע דאית אלהא וכו' למנדע דוקא שזהו תכלית ההיפך מגילולי מצרים כנ"ל קצת פי' גילולי מצרים. וכמ"ש וידעו נוצרים כי אני הוי'. פי' שגם במקום מדרי' קליפת מצרים יתגלה ענין שם הוי' ב"ה דוקא ולא כמו שהוא מתייחד בשם אלקים בבחי' ההסתר וההעלם על גילוי שם הוי' בכבודו ובעצמו וכמ"ש פרעה לא ידעתי את ה' וכמ"ש במק"א. וזהו שבמה שנעשה מרע"ה אלקים לפרעה נגלה מציאות ענין שם הוי' לישראל שהוא ית' עושה כרצונו ואין מי מסדר מדרי' ההשתל' שיאמר לו מה תעשה והיינו גילוי בחי' למעלה מהשתל' שיהי' נודע ענינו גם במקום ההשתל' וכמ"ש במק"א. וזהו נגלה עליהם ממה"מ הקב"ה היינו ענין למעלה מהשתל' נגלה עליהם ועי"ז בטלה מעליהם טומאת גילולי מצרים וכו' כמבואר בדרושים. אבל לא נאמר שהם ראו אלא שהוא רק נגלה. ובקי"ס כתי' וירא ישראל את היד הגדולה וייראו העם את ה' וכו' פי' שנגלה בהם מה שהם עצמן הם ישראל שעלו במח' למעלה מהשתל' ויש להם חבור ודביקות עמו ית' בבחי' שם הוי' עצמו שלמעלה מהגילוי שבמדרי' השתל' שאינה אלא ע"י ההעלם דשם אלקי'. וז"ש זה אלי ואנוהו. אלי כלומר הכח שלי הוא ג"כ הוי'. ואנוהו אהי' לו נוה כדרז"ל שעל ידם יתגלה שם הוי' בעולמות. ולכן אמרו שירה כידוע שהשיר הוא ענין התפעלות. והיינו ענין שנתפעל מבחי' שלמעלה מהשתל' בבחי' הרגשה ממש כידוע ענין בחי' התפעלות אלקות וכו' וראי' זו היא כמו שרואה את אביו ומכירו שזה הוא אביו והוא חלק ממנו כבן שבא ממוח האב. וענין ההתפעלות דשירה הוא כמשל בנים קטנים שיש להם קצת דעת במילי דעלמא כפעוטות כבר שית כבר שבע. שמתפעלים מתענוגי האב לעצמו כמו בהרווחת הון רב או ממשלה וגדולה והכנעת אויביו וכדומה אף שלהם עצמן אין מזה כלום והממון והגדולה אינה להם. אעפ"כ בטבע מתפעלים מהתפעלות ותענוג אביהם. והי' בזה ב' מדרי' בישראל כמ"ש וירא ישראל פי' מדרי' ישראל הוא בחי' עובדי ה' בנשמתן ראו את היד הגדולה עצמה אשר ממנה בא אשר עשה ה' במצרים. והיינו שנתעלו בבחי' הפנימי' דיד הגדולה עצמה הנ"ל להכיר שזה אלי בבחי' חלק ממנו ולהתפעל ממנו. אבל מדריגת העם דישראל לא ראו אלא כללות הענין דשם ה' ברוך הוא שהוא למעלה מסדר ההשתל' ושהם חלק ממנו להתפעל כמ"ש לעיל בבחי' התפעלות אלקות ממש גם כן. וזהו כענין עובדי ה' בגופם כמה שכתוב במק"א. וזהו שכתוב ויאמינו בהוי' (אף שהאמונה היתה להם גם בגלות מצרים כידוע וכנז' לעיל). פי' שנתעלו בכל אנושייתם להתפעל בבחי' מדרי' האמונה מה שבשעבוד מצרים הי' ההיפך מזה כנזכר לעיל. וע"ז נא' ובמשה עבדו. פי' שכל זה הוא ג"כ בא להם ע"י משה דוקא. והוא כמ"ש אתה תהי' לו (לאהרן) לאלקי' והוא יהי' לך לפה וידוע דאהרן הוא שושדמ"ט דהיינו להביאה אל המלך דהיינו לרומם קרן ישראל לדבקה בה' וכמ"ש בהעלותך את הנרות וידוע הפי' שהוא להעלו' נש"י. ודאי דעלי' הגדולה הזאת ליכלל כל אנושיותם בבחי' האמונה דהיינו שהם כולם בכל מציאותם שלו ית' להתפעל ממנו בבחי' התפעלות אלקות דבחי' השירה כנ"ל שאפי' עוללים ויונקים שמטו דד מפיהם ואמרו שירה כמארז"ל. וזהו שנתגלה שרשם שלמעלה מסדרי ההשתל' בקרבם בעוה"ז היתה ג"כ ע"י בחי' אהרן. אלא שאהרן הוא רק לפה למשה. אבל העיקר הוא הדעת עליון דמשרע"ה וכנז' לעיל שהוא הדעת שנודע לו בבחי' ידיעה ממש שם הוי' ב"ה במהותו ועצמותו על ידי זה הי' הוא צינור להמשיך בכל ישראל גם במקום דעת תחתון של עצמן שהם בבחי' הישות דבריאה ובגופים בעוה"ז ולא בבחי' מרכבה גילוי יחודם בו ית' בבחי' שלמעלה מהשתל'. והנה נת' שענין זה דקי"ס הוא כבנים קטנים פעוטות שהם מתפעלים מתענוגי של אביהם. אבל האב אינו מתפעל כלל מענינם שהם מתענגים בו שהוא רק במעשה נערות. אך אם הבן נתגדל ונתחכם ונתעלה בתכלית העילוי עד שהאב מקבל ממנו