חנה אריאל שמות רח

בתחלה בקליפת פרעה ומצרים לא ידעתי את ה' ועי"ז וידע אלהים כנ"ל. ולכן פרעה אותיות הערף שהוא נגד הדעת שהוא מוח השלישי העומד כמין סגול לצד אחורי הראש והוא הנמשך דרך ג' שרי פרעה דקליפה שר המשקים שר האופים שר הטבחים שהן בחי' קנה וושט וורידין וכלומר שפרעה עם שרי דקליפה הם ידיעת ההפכים דדעת ה' בקדושה האלקית שנגלה להאבות בבחי' שלמעלה מן הדעת כנ"ל. והוא מיצר הגרון סגור חותם צר דירידת אור המוחין בגוף בבחי' הדעת דוקא עד מקום הכנעני שלמטה מן הדעת כנ"ל

ואחרי אשר נגאלו ממצרים וקי"ס אשר אז ישיר ישראל את השירה לה' דהיינו אסתלקות יקרא דקוב"ה לעילא להתייחד בהוי' ולהיות התגלות אור ה' בעולמות גם בבחי' החיצוניות דעול מצות בבחי' עול דוקא שזהו מבחי' כתר מל' דוקא כידוע ולהיות מציאות שתי המדרי' הללו דאור ה' הי' הוה וכו' בבחי' הפנימי' דדעת את ה' ובבחי' החיצוניות דעול מלכות ועול מצות. במקום הכנעני והחתי וכו' כנ"ל. הי' ג"כ צריך לבוא ע"י בחי' ידיעה דרך שלילה וידיעת ההפכים דקליפת עמלק. כי הנה ע"י ביטול קליפת פרעה ומצרים שגרם אסתלקות יקרא דקוב"ה שיהי' גילוי יחודו ית' דבחי' הי' הוה וכנ"ל בבחי' הדעת. הגם שזהו דבר נפלא ועצום מאוד וכמ"ש בלק"א ח"ב פ"ט שלגבי הקב"ה לא שייך כלל בחי' השגה וכן דעת וחכ'. והביא שם המשל שהוא כאומר על חכ' עמוקה שא"א למשמשה בידים. רק שע"י ראה ראיתי את עני עמי וכו' וארד וכנ"ל להיותו נמצא גם בבחי' הדעת וכנז"ל שהי' הכלי לזה ביטול קליפת לא ידעתי את ה'. אך לא נפעל עי"ז כ"א שיהי' נתפס אור הוי' בבחי' הדעת אף שאינו בערך זה כלל וכמו המישוש בידים לחכ' עמוקה (והיינו הדעת בבחי' עולם יש ודבר בפ"ע ושלא בבחי' מרכבה וביטול הנז"ל ששם במדרי' המרכבה אין הדעת בריחוק הערך כנ"ל. והיינו כלומר שהפלא הנעשה ע"י יצ"מ הנ"ל הוא מציאת בחי' הדעת שהוא ההעתקה בגוף מהתקשרות השרש באור ה' הי' והוה כנ"ל. שתהי' העתקה זו גם במקום הקליפות שהן היפך מבחי' מרכבה וביטול. ומטעם זה הוא ריחוק הערך מאוד שהוא ממש כשני הפכים בנושא אחד וכמשנ"ת למעלה בדעת דז"א וד"ל). וזהו רק כמשנת"ל בענין הגידין שהוא כמו הסתלקות הנפה"א מחשך נפש דקליפה שלא תחשיך אורה ולא שהסט"א עצמה אתכפיי' וכו' וכן הוא ביצי"מ דכתיב כי ברח העם וכמ"ש בלק"א פל"א ואף שיש מציאות וידעת את הוי'. אין זה רק בערך מדרי' המוחין דנש"י שגם כמו שהן בגופין יוכלו לדעת את הוי' אף שלא בבחי' מרכבה. אבל להיות כיבוש ז' עממין שהן הן המדות הרעות דסטרא אחרא עצמה. הוא מדרי' אחרת לגמרי. ואמנם הכל הוא על ידי הדעת דוקא כנ"ל שהדעת הוא המחבר בחי' למעלה מן הדעת דבחי' מרכבה אל בחי' למטה מן הדעת. ויש בזה ב' אופנים בחי' פנימיות ובחי' חיצוני'. בחי' החיצוני' הוא כמו שעל ידי הדעת שיודע שזה הדבר הוא הטוב ונכון דוקא כמו להחיות לב נדכאים אזי ישתמש במדת החסד ויכבוש מדה"ד והקימוץ. אף שלא ימלאנו לבו לעשות כך בחפץ ורצון. אך ע"י הדעת יכריח את עצמו נגד חפצו וטבעו. ובזה האופן הדעת והמוחין הם דבר בפ"ע רק שכח ממשלתם ושליטתם בהמשכת מחדו"מ ממשכן המדות שבלב הוא מתלבש במדות הנאותים למה שהדעת מחייב להשתמש בהם במחדו"מ. וה"ז שהמדות חו"ג נק' חסד דרועא ימינא גבורה דרועא שמאלא והסכם השכל מניע את הידים לפעול כהסכמתו ע"י כח שיש בשכל לשלוט על הלב ליבא מלכא דפליג לכל שייפין ונותן כח בידים לעשות כחיוב השכל ובחי' הפנימי' הוא ע"ד ענין הידוע בכתבים על מאמר הזוהר רישא דמלכא בחו"ג אתתקן עפ"י משל ממי שנתפעל מאוד בשמחה שיספוק כפיו בלא בחי' בחירה כלל רק ההתפעלות שבמוח ולב היא עצמה