חנה אריאל שמות ר

ענין הכתר והכחות דחב"ד חג"ת וכו' הנז"ל בענין הפר"ע, דפר"ע הגמור דכתר דקלי' הוא הנותן מציאות לקליפות דחכ' חסד וכו' שאי אפשר להם לקבל חיות להיות בבחי' מציאות יש אם לא בבחי' ישות דקלי' ממש בהסתר פנים הנ"ל ומציאותו כשנמצא הוא ענין חכמה או חסד שיש בו ניצוץ טוב שאפשר להתברר ממנו (וכנ"ל שעדיין יש בזה זכר הכרת האדנות אלא שמלפפתו). והבירור הוא על ידי דחיית גוף וכלי החכ' והחסד וכו' אל ההעדר הגמור. וכן בעולם דמחדו"מ דקלי' הנמצא מהמדות דספי' חכמה חסד דקלי'. הבירור דניצוצות שיש בהם עכ"פ כנ"ל מתברר על ידי דחיית הממדו"מ אל ההעדר בקיום מל"ת. ושרש כל הניצוצות הוא מאורות וכלים דתהו בהסתלקות האורות למעלה כנ"ל. ועל ידי כח הקדושה של מקיימי התורה ומצות בעולם הזה מתבררי' הניצוצו' דתהו הנ"ל ליכלל בקדושה ע"י דחיית הגוף שלהם דמלפפתו וכו' אל ההעדר או ע"י ההרחקה שמרחיק אותם מעליו עכשיו אף שאין מביאם אל ההעדר לגמרי והמשל דהבאה אל ההעדר הוא כערלה וכלה"כ. וענין הדחי' והריחוק הוא כענין שקצים ורמשים ובהמות וחיות ועופות טמאים. ועל ידי הדחי' והריחוק מהם מביא אור וכת שרשם באורות דתהו שנסתלקו כנ"ל לבוא כולו בענין אור דשם מ"ה החדש דוקא ואז ממילא את רוה"ט יעבור מן הארץ אל בחי' ההעדר כנ"ל. וכ"ז הוא רק ביאורי מצרים שהן הספי דקלי' אבל התנים הגדול שהוא כענין הפר"ע לגמרי הנז"ל אין בו שום ניצוץ טוב כלל משרשי עולם התהו אלא הוא כח מקיף דאו"כ דתיקון (המחיה את כולם). בכדי להביאם אל ההעדר הגמור כנ"ל (מובן מזה שעיקר ענין התנים הגדול הוא כח ההעדר לקליפה לגמרי רק עכשיו הוא בחי' משפיע למציאותם) ע"י שיבואו אל המציאות דהסתר פנים כנ"ל ויתברר מהם הניצוץ ע"י הדחי' וקיום מל"ת. וזהו ענין וכח הדכר דקלי' התנים הגדול הרובץ בתוך יאוריו. והן ר"ל היאורים בחי' הנוק' דקלי' שיש בהן עכ"פ בחי' הניצוצות הנ"ל. וכלומר שהנוק' דקלי' עצמה היא נוק' דתהומא רבא שהוא בחי' ההעדר לגמרי. והיא מקבלת כח מדכורא שלה להמציא בחי' ישות לגוף הניצוצות הנ"ל שא"א להן לקבל אור וכח המהווה אותן (בבחי' מקיף כנ"ל) אם לא כשהוא מלופף ומעוטף בגופי עבירה שהן ההעדר הגמור רק שעתה עדיין מפני הניצוצות שבהן יש להן איזה שרש מאורות דתהו שנסתלקו ולכן יש להם מציאות כדמיון כל המציאות שהוא מחיות האור דתיקון המחי' את מה שיש לו שרש באורות דתהו שעלו למעלה וככל הנ"ל

והנה י"ל ולהשכיל שענין הי' מכות וביטול קלי' מצרים לא הי' לבטל אותה הקלי' לגמרי ולהביאה אל ההעדר שהרי עדיין ישנו לזה בעולם אלא הכוונה הוא רק לבטלה מעל נר"נ דישראל וכללות האומה דישראל כי ידוע שהנשמות שנשרו מאדה"ר ובאו בדור המבול והפלגה הן הן שבאו בקרב ישראל בשעבוד מצרים. וזה יובן ע"ד האמור שלא יכלו לבוא לבחי' מציאות שיוכלו לעלות משם ע"ד עליות הניצוצות הנ"ל כ"א תחת סבלות מצרים התנים הגדול בתוך יאוריו הנ"ל, וכאשר ראה ה' בעניים ויזכור את בריתו את אברהם וכו' וירד להצילם. הוא ע"י ביטול קלי' מצרים מהם לעולם (כמ"ש כי את אשר ראיתם את מצרים היום לא תוסיפו לראותם כו' דהיינו אפי' לראותם לבד אחר הגאולה משעבודם בליל שמורים). וע"י המכות שיצאו מנוק' דקדושה להכות קלי' מצרים עצמה ולהכניעה הוקל השעבוד מעל ישראל כמארז"ל. ולבוא אל הגאולה ממש אמר הקב"ה אני יוצא בתוך מצרים ומת כל בכור מאליו וממילא. והיינו התנים הגדול שהוא הבכור בהם ומיתתו היא ממש מה שאני יוצא בתוך מצרים כמשל התגלות אור הנר הסגוליי שבא להאיר אורו במקום אור הטבעי הנ"ל שאז אין מקום כלל למציאות נפרד ממנו וכן הדבר שנתבטל מציאות הפר"ע הגמור הנ"ל מעל ישראל לגמרי והוא הוא שנגלה עליהם ממה"מ הקב"ה ובהגלותו ית' אז מת כל בכור שהוא התנים הגדול ונגלה