חנה אריאל שמות קפז

לעשות חסד וטוב כמו המים שטבעם לירד למטה. ככה מתפשט ממנו השפעת הנאה למקבל. כמו לבנו האהוב לו הנה במדת החסד ימלא את כל משאלות לבב התינוק וחתוך כך לא ידע הנער כלל לשמוע בקול מורים ויהי' נעזב ומשולח פרא אדם. אך כאשר יש במדת החסד בחי' החסדים דדעת ששרשם מכתר וכו' וכו' ענינם הוא שיהי' ענין הרגשת עונג בכח מדת החסד איך שהוא דבר וענין טוב מאד להשפיע ההשפעה בבחי' החסד ממילא יעשה החסד רק כפי אופן העונג שיבוא ממנו למשפיע ולמקבל וממילא יראה לכוון ההשפעה שתהי' טובה אמיתית למקבל אך הנה יש שמרגיש שאופן ההנהגה כזאת הוא טוב אמיתי ויחפוץ אך אופן אחר לפי טבע המדה גם הוא יכול לשמש לפעמים ופרקים אף במה שאין בו עונג. ולזאת הוא בחי' הגבורה דדעת שתהי' אהבת החסד הטבעי כלילא מתרין סטרין שבאופן שימצא בה העונג הוא טוב ובאופן אחר הוא רע מאוד עד שלא יתרצה אליו כלל אז הוא תיקון המדה בשלימות. וככל הנ"ל הוא ג"כ במדת הגבורה והכעס שלא יכעוס ויכעיס למקבל כ"א באופן שיש בו מבחי' הטוב והשלימות ובאופן אחר לא יכעוס כלל. וכן הוא במדת הרחמים דת"ת ובמדת הנצח וההוד. משא"כ בחי' יסוד אין בו פרט ענין לומר שיהי' באופן ולא באופן שהרי על ידו באים כל ההשפעות רק הוא בחי' (ערינסקייט). בההשפעה המוגבלת עפ"י המדה שימהר לעשות אותה בתכלית השלימות והיינו שכל מדה ומדה שהיא בשלימות עפ"י החו"ג הנ"ל מקבל היסוד בחי' העונג של השלימות לגמור ההשפעה בשלימות ושלא למנוע בשום אופן. וזהו בחי' כללותן של הה"ח וה"ג ביסוד כמ"ש בכהאריז"ל שהוא העונג בההשפעה בפו"מ תהי' ההשפעה מה שתהי' והתוקף שלא למנוע ולחדל ממנה. ובמלכות הוא רק כללות כללותן. כי התפעלות המקבל הוא מן ההשפעה כפי מה שבאה ע"י כל הכחות דחו"ג הנ"ל. והדמיון לזה ממשקה הרפואה שנעשה מכמה מיני סמים שנתנו בה בכחות וטעמים שונים. וכשנעשית המשקה הרי נעשה לה טעם א' וכח א' לרפואה כלול מכל הטעמים והכחות כאו"א מהם נמצא ממשות הטעם שנתנו בה בפרט א' וא'. ושותה הרפואה אין זכר לו מן הפרטים ממינים שנתנו בה אלא יתפעל מן הטעם והכח שאחר התערובות וככל זה יובן למעלה שאחרי אשר ראה ה' בעניים של ישראל וידע להביא החו"ג דפנימי' הרצון והכוונה בבריאת והנהגות עולמות במדות עליונות דאינון צו"מ כו' עד שבצאת ישראל ממצרים ונגלה כל פנימי' המכוון היו ישראל ממשלותיו בהנהגת העולמות אפי' בחיצוניות כפי המכוון הפנימי ובכניסת החו"ג במדות מעט מעט כדרך גידול העובר במעי אמו נתבטל כח ממשלת הקליפות שהוא רק מחמת תוקף העלם הפנימי' וידוע שהמדות עצמן הן בחי' סוכ"ע ופעולתן בהנהגת העולמות הוא ע"י מדת המל' שהוא בחי' ממכ"ע. ומלכותו בכל משלה אפי' בקליפות. וז"ש בכהאריז"ל שי' מכות יצאו מן ע"ס דמל' דקדושה לי"ס דקליפה. שזהו ע"י כניסת החו"ג בחג"ת נ"ה להאיר הפנימי' בחיצוני' בתועלת סגולת העיבור כנ"ל, וזהו ביד חזקה שתים ובזרוע נטוי' שתים וכו' ר"ל החו"ג בכל הה' מדות כנ"ל. אלו עשר מכות וכו' כאמור. והנה במצוה לספר ביצי"מ ארז"ל פותח בגנות ומסיים בשבח. והענין דע"י יצ"מ ומ"ת נשלם ענין דתהלתי יספרו הנ"ל שע"י קיום המצות ות"ת מגלים בחי' אלקות ממש כידוע שהמצוה היא שם הוי' ואוריי' וקוב"ה כ"ח. ואף שאין הגילוי כדרך גילוי והשגה וכו' היינו לפי שהוא ית' מרומם על כל ולמחת"ב רק שכח החסדים דחו"ג שרשן מבחי' אא"ס למטה עד אין תכלית כנ"ל היינו שגילוי שלו יוכל להיות גם בדבר שאינו בגדר מקבל השגה או ראי' והסתכלות וכמ"ש לע"ל וראו כל בשר וכו'. לכן התומ"צ הן הן גילוי ומה שאין נגלה עתה הוא מטעם דכבודי לאחר לא אתן כ"ז שיש קליפות בעולם אין האא"ס מתגלה ממש (אף שכבר נמשך ע"י תומ"צ ונק' מתן בסתר