חנה אריאל שמות קעז

ונסרים לה לבדה כידוע בע"ח וכמ"ש במק"א. וכמ"כ אמר בפע"ח שער חג המצות דבגלות מצרים חזר ז"א בבחי' העיבור תלת גו תלת (זהו ממש דוגמת השינה וכמ"ש במק"א ענין אלקיהם של אלו ישן הוא). והיינו ששמות בנ"י היונקים מו"ק דז"א מבחי' אותיות התורה כנ"ל הי' בבחי' עינוי בלא כח מחמת העדר השפע ממקורם דאסתלק וכמ"ש קוב"ה בגלותא אסתלק לעילא לעילא (בחי' שינה הנ"ל). וע"י העינוי שלהם נבנה בחי' האחוריי' דמלכות שהן הנשמות הנמוכות שנתבררו כנ"ל

והי' אם לא יאמינו לך ולא ישמעו לקול האות הראשון והאמינו לקול האות האחרון

והי' אם לא יאמינו גם לשני האותות האלה וגו' ולקחת ממימי היאור וגו' וי"ל מאי אולמי' דאות השני מאות הראשון שבשניהם הי' ספק עדיין אם יאמינו או לא ובלקיחתו מימי היאור וכו' לא נשאר עוד ספק. ועוד י"ל ששני אותות הראשונים צוה למשה לעשות גם בפ"ע והאות דלקיחת מימי היאור לא צוה דוגמתו לעשות בפ"ע

רזא דמהימנותא. עשר ספי' בלי מה נעוץ סוב"ת ותחב"ס. ולא אמר גם באמצען. והלא כולם אחדות אלקי גמור. והענין דיש הפרש בין מדת המל' לשאר כל המדות שכל המדות הן מתפשטין לפי ערך של עצמן. שמדות הגדול לא יתפעלו ממה שמדות הקטן מתפעלים אבל מדת המל' אין מלך בלא עם רחוקים מערכו ומדריגתו דוקא לפי שמדת המל' עיקרה בחי' ההתנשאות בעצמות ואין מתפשט ממנה רק בחי' חיצונית בלבד. ולכן למעלה עיקר ההתהוות דיש ודבר שלא ע"י עו"ע הוא מבחי' הא"ס. ידוע שהוא בחי' דלמחתב"כ ולכן בא ממנו דוקא מציאות עלול בלא עילה כלל כי העילה לית שום מח' אפי' עליונה שבעליונים תב"כ. וה"ז עד"מ הרואה אבן שט באויר יודע שהוא מכח הזורק את האבן והוא עילת הפריחה והשוטטות באויר אבל אם ע"י קבלה מעשיות וכדומה עושה שהאבן המונח לפנינו פה נמצא במקום אחר רחוק בלא שום פריחה ושוטטות כלל אין שום עילה ניכרת כלל למציאותו עתה במק"א. והמבין יבין עמוק יותר במה שמציאות יש שלא ע"י עו"ע הוא כח האא"ס ב"ה לבדו ע"ד מ"ש במק"א ביאור לשון שיער בעצמו וכו' (וגילוי כח הא"ס ב"ה הזה הוא נגלה דוקא ע"י מדת המל' עדאת"ג כמ"ש במק"א באריכות). שעיקר המציאות של הנמצאים הוא בגליפו דטה"ע רק שאין שם מקום לעמידת העולמות דיש ודבר כלל מחמת גילוי אור האחה"פ שלגבי האחה"פ היש הוא אין ואין הוא יש בלי שום הפרש ביניהם כלל וכלל ואחר הצומ"פ בא בחי' המשכת הקו למקום (כבי') הפנוי שאין נגלה שם אור האחה"פ כי אם רק מה שנמשך לשם אוא"ס בעצם דאד"ק כידוע בכ"ד לכן צופה האד"ק ומביט פרטיות המעלה ומטה דעד סוף כל הדורות אבל רק הוא לבדו הצופה אותם ואין אלקים עמדו ליתן להצפויים לפניו מציאות לעצמן. ונק' יחיד כידוע כ"ז במק"א והיינו לפי שהוא אוא"ס ב"ה בעצם כנ"ל. רק שמל' דאד"ק הנ"ל מתפשטת להאציל ע"ס דאו"כ הוי' ואלקים במקום הפנוי הנ"ל ע"י ממוצע שהוא או"כ דכתר שהוא הרצון להאציל והאצי' הוא כמדליק נר מנר שהנר הב' יוכל להאיר גם במקום שאין הנר הא' נראה ונגלה כלל והוא בחי' האו"כ די"ס דאצי' שמתפשט מהן דבר נפרד מקו"ח עד שבצפיית הע"ס כבר יש מציאות דבר נפרד מקו"ח אף שהוא רק כח הא"ס ב"ה כנ"ל ל לפי שהוא בבחי' השכל והמדות עד"מ שהתפשטותן לפי ערכן לכן גם בצפיות הספי' אותן נפרדים הוא בבחי' ומדריגת סוכ"ע כלומר שהנמצאים עצמן אף שהם בעלי רצון ושו"מ פועלים במחדו"מ אין להם עצמן שום הרגשה בישותן ומפעולתן כמשל המצייר במחשבתו בנ"א מתעצמים זע"ז כידוע במק"א. אבל בחי' הנוק' נק' ממכ"ע כלומר שעל ידי ההתנשאות