חנה אריאל שמות קעה

כללות ע' אומות דע' שרים ודי בזה ועד"ז דוקא היתה ביאתם דהבאים מצרימה האמור בפ' ויגש. וגם מה שויפרו וירבו מאד האמור סוף פ' ויגש הגם שלא היו במדרי' הע' נפש עצמן הנ"ל אלא לפעמים גם בנפש חיה לבדה היתה מנהגת את גופם וחוזרים ועולים לבחי' הנשמה והאמונה אבל הכל הי' למעלה מבחי' הישות הנפרד דקליפות וערות הארץ. ע"ד מ"ש סוף פ' ויחי ויביאו גם אחיו ויפלו לפניו ויאמרו הננו לך לעבדים שקבלו אור פני בחי' מדרי' ישראל אביהם מבחינתו ומדריגתו של יוסף והוא השליט בכל ארץ מצרים עד שלא הי' שום מונע ומעכב על ענינים של בנ"י בכל כחותיהם. עד כי וימת יוסף ויישם בארון במצרים כלומר שנשאר בהעלם בארון כחו וממשלתו של יוסף גנוז תוך אמ"צ להחליש כח חמת מלכות דערות הארץ כנ"ל והיא העצה העמוקה הנ"ל. ובזה נשלם ס' בראשית שכללותו הוא מעשה אבות מה שפעלו בקרב הארץ בבחי' כח המרכבה שלהם והוא התחלת ב' אלפים תורה אחר מה שהי' ב' אלפים תהו מעת בה"ע. וכמארז"ל שאאע"ה הודיע טבעו של הקב"ה בעולם. והיינו בחי' התיקון דמלך מלך לבנ"י שמתקן המלכים דתהו שבבחי' העוה"ז. והוא בנין פ' ז"א ונוק' בבחי' עוה"ז עד שפעלו גם בחי' ומדרי' הזווג דזו"נ כמש"ל בפהק"ו וקל להבין שע"י האבות והשבטים (וכן הע' נפש) שהיו בחי' מרכבה. שהוא ענין ביטול טבעי ועצמיי בעצם תולדותם אין בזה ענין מדת המל' דאין מלך בלא עם עמומים מצד עצמם רק כח מל' הר מכריחם ומשנה אותם ואת פרטי כחוחיהם לטוב לפני האלקים. והיינו דוקא ע"י תחיית הנשמות שנשרו מאדה"ר בבחי' מה שהי' מלובש בגופו ממש המורגש לחיות ובהמות שמזה נתפעלו בבחי' בואו נשתחוה ונכרעה כמש"ל בפהק"ו. וכפי משנת"ל שע"י הכריתות ברית דנח נתחדש ענין נפש הטבעיות הבהמית בכל בני עולם. גם כי חיו הנשמות הנ"ל הי' מתעלם כחם ואורם תוך הנפה"ב החיונית. ולא בקעו כחות הנשמות את כחות הנפה"ב כמו שהי' באדה"ר מורגש למביט את תמונת גופו. וכמ"כ ק"ל שהי' גם כחות המחדו"מ של הנשמות מלובש תוך מחדו"מ של הנפה"ב. ורק קמי' שמיא גליא קשר הנשמות אל בחי' הכרת אלקות ורק ע"י מתן תורה ומצות יש התלבשות של מחדו"מ דנפה"א בערך העוה"ז ובוקעים את כחות נפה"ב הטבעיית להמשיך אור התומ"צ בעולם וכענין שכר מצוה הנז"ל פהק"ו. ושרש קבלת התומ"צ. נת"ל שם שהוא ענין ובחי' שם ישראל שנתוסף ליאע"ה בצאתו מפדן ארם. אך בהאבות עצמן שהיו בחי' מרכבה לא הי' ענין קיום התומ"צ שלהם כ"א להמשיך איר התומ"צ בעולמות עליונים דוקא שלמעלה ממדרי' המורגש דגופים בעוה"ז כי בחי' המירגש שלהם הי' גם הוא בביטול והתכללות באלקותו ית' הרוכב עליהם. וגם זאת היתה להם בבחי' טבעיות ועצמות תולדותם. ואין זה עדיין ענין שלימות מדת המל' כנ"ל. וענין תיקון ובנין מדת המל' של הקב"ה בעוה"ז. הוא ההולך ומתבאר בס' שמות. ואלה שמות בנ"י הבאים מצרימה את יעקב וגו'. ביאה זו דשמות בנ"י דוקא ר"ת 'יש 'ששים רבוא אותיות לתורה דהיינו שרש הס"ר נשמות המושרשים באותיו' התו' וכלים דז"א הוא משונה מביאה דפ' ויגש בבחי' ע' נפש שהיתה רק לגור בארץ כמש"ש ובבחי' רוממות ושליטה על קליפת ערות הארץ כנ"ל וביאה זו דפ' שמות היא מה שבאו השמות הללו תוך בנ"י שפרו וישרצו ומלאו את הארן מצרים ונשתקעו בה כי בחי' הנפש חי' דגופים היתה ממקום ערות הארץ עד שבא עליהם הגלות דויעבידו מצרים וגו' כמשי"ת רק שבחי' הנשמות חיו בקרבם בבחי' התלבשות הנ"ל והסבר הדבר שבחי' הישות דנפה"ב שבגופים היתה בתכלית הפירוד כענין ערות הארץ רק לפעמים הי' מאיר בהם כח הנשמה בבחי' הכרת האלקות דאין עוד מלבדו והיו משתמשים ג"כ בבחי' האמונה שהוא בחי' הרגשת הביטול לאלקותו ית' ובודאי היו מקבלים עי"ז גם איזה השגה באלקות (ע"ד מ"ש לא פסקה ישיבה מאבותינו ועדיין לא