חנה אריאל שמות קעב

גדול דמורגש גופני כענין מל' דקדושה הנ"ל ולפי שמל' החיצונה דסדרן של כו"מ משפטה חרוץ (דוגמא אי אמר מלכא עקרנא טורא). וכמ"ש לר"א ב"פ אי בעית דאחריבי עלמא אפשר דמברית בשעתא דמזוני. לכן היתה העצה העמוקה שיבוא יוסף לירד מצרימה להיות משנה תחת יד פרעה. והוא יחליש תוקף הכח דפרעה עצמו במלכותו עד שתבוא הגאולה בלא שינוי דסדרי בראשית (דאחרבי' לעלמא). וזה יובן ממ"ש יוסף בפתרון חלום פרעה ועתה ירא פרעה איש נבון וחכם וכו' תחת יד פרעה אוכל בערים וגו'. דקשה קושית המפרשים הליועץ למלך נתנוהו. ועוד למה לא יעשה פרעה עצמו מה שיעשה האיש נבון וחכם ע"י הפקידים. אמנם אשר האלקים עושה. פי' מה שנצטוה השר שלו לעשות בכח מלכותו וסדרי הטבע שיכלה הרעב את הארץ ואין תקוה לתיקון דבר מלכות הזאת כ"א ע"י איש נבון וחכם וכמ"ש חמת מלך מלאכי מות ואיש חכם (דוקא) יכפרנה. כידוע שפנימי' החכ' היא פנימי' שרש הנפש (דוגמא הנק' עתיק למעלה). ימצא הוא סברא שיתקיים הדבר מלכות ולא תכרת הארץ. (ולפי שזה הי' קודם ירידת הדבר מלכות למטה יש אפשריות לחכם להמציא תיקון כמו חמת מלך וכו'. שאיש חכם קודם שנעשית החימה בפו"מ אז דוקא יכפרנה משא"כ ראב"פ שכבר נברא וק"ל דוגמא עליונה גם שבר"ה יכתבון לחיים ולמות בבנין הנוק' ואעפ"כ מי שיש לו חולה בתוך ביתו ילך אצל חכם כמ"ש במק"א) ועד"ז יתבונן המשכיל בענין המלכות דערות הארץ שכאשר יבוא להנהיג את אמ"צ הוא ממציא מקום (כמו סברא הנ"ל). להחליש את תוקפה דמלכות הרשעה שיוכלו ישראל לצאת ממצרים, שלא ע"י דאחרבי' לעלמא. וזהו וישלחהו ליוסף מעמק חברון מעצה עמוקה לתקן שיהיו ישראל בארץ לא להם ואעפ"כ יצאו ברכוש גדול. ומ"ש ל' אותו צדיק הקבור בחברון אפשר לו' שהוא אשר קנין הראשון בא"י ויקם שדה עפרון וגו' והי' אפשר לסבב סביבות שיתפשט קנינו בכל א"י רק שא"כ הי' היו תולדות ישראל נבדלים לעצמן מכל העולם כולו ולא יבוא תיקון חטא עה"ד בכל העולם ולכן אמר כי גר יהי' זרעך בארץ וכו'. ועמקת העצה הזאת היתה ע"י שירד יוסף מצרימה כנ"ל. ושם יוגמר הענין שהשבטים ישתחוו ליוסף ויקבלו השפע ממנו וע"י דוקא וכמ"ש לבסוף הננו לך לעבדים. ועד"ז יש לפרש מ"ש וירא יוסף את אחיו ויכירם ויתנכר אליהם וידבר אתם קשות מאין וכו' ואח"כ נא' עוד ויכר יוסף את אחיו והם לא הכירוהו ואמר מרגלים אתם וכו' שנראה זה יותר דבר קשה ממ"ש מקודם ויתנכר וידבר קשות מאין. והוכפלה ההכרה דיוסף ולא הוכפלה ההתנכרות. וגם מ"ש בזאת תבחנו בבוא אחיכם הקטן הנה מה כח בירור הדבר ובחינה יש בזה להורות שאינם מרגלים. ואפ"ל דפי' ויכירם וכן ויכר. הוא ע"ד מ"ש ברות להכירני כלומר התקרבות במציאות חן להיטיב למי שמכירו (וכפמ"ש בכתבים שע"י שלא רצו לקבל השפע ע"י יוסף במקומם היו שתי ירידות וירד יהודה ויוסף הורד ושם נמצא והי' מקום שיקבלו ממנו כדלקמן וכנ"ל). וז"ש וירא יוסף את אחיו כשבאו מצרימה בהכנעה אליו (בהעלם ידיעתם את כל המפעל המכוון). ויכירם והמציא להם שפע הארה בנפשותיהם. ובכדי שיוכלו לקבל ההארה ויתנכר אליהם וידבר אתם קשות להשפילם ולהכניעם ביותר כענין מ"ש בכ"ד ענין אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש שעי"ז יתקבל בקרבו אור וכח לעלות בעליות העולמות בתפלה. ויאמר אליהם מאין באתם ולא אמר מאין אתם וכלומר שאין להם עצמם מקום כלל ומקום שנמשך ממנו מציאותם הוא אין כאלו אינו מפני פחיתותו כמ"ש דע מאין באת מטפה סרוחה שהוא דבר שפל ופחות מאוד. ויאמרו מארץ כנען לשבר אוכל נזרק מפיהם שבכאן ישיגו אוכל להחיות את נפשם כפל ואמר הכתוב ויכר יוסף את אחיו שהשפיע בהם עוז וחיות אלקי וי"ל שפעלה בהם הכרה זאת איזה הארה. אך והם לא הכירוהו לחשוב