חנה אריאל שמות קסז

פרשה שמות

וילך איש מבית לוי ויקח וגו'. בזוה"ק וילך איש דא קוב"ה ויקח דא קוב"ה וכו' פי' דהנה כל תולדות בנ"י במצרים היו מן השמות דבנ"י הבאים למצרים כנ"ל וע"י העינוי נתרבו זווגי בנ"י לרבות ולפרוץ כנ"ל שזה הי' ע"י הסתר פנים העליונים נתעוררה התולדה למטה. ולזה בא הכתוב לפרש תולדות מרע"ה שלא היתה כדרך כל הנולדים שמה וכשארז"ל דמחמת גזירת כל הבן הילוד פירש עמרם מאשתו בבחירתו נגד כח ריבוי התולדות בנ"י שהי' נמשך ע"י העינוי. אמנם כן הי' שוילך איש דא קוב"ה וכו' ר"ל שהיתה אתעדל"ע ממהו"ע שרש הנשמה דעמרם כמו שהיא מושרשת בבחי' קוב"ה בכבודו ובעצמו ויקח את בת לוי דא קוב"ה היינו ג"כ כנ"ל דנשמת בת לוי משרשה. באופן שההתעוררות שלהם לזווג לא הי' כלל מענין עוה"ז וכחותיו כ"א התעוררות עליון דקוב"ה לעילא. ותהר ותלד בן ותרא אותו כי טוב הוא. פי' טוב היפך העינוי (עדמ"ש ונשבע לחם ונהי' טובים ולא מעונים ברעב). וכלומר שאין תולדתו מכלל העינוי ומדה אחרת היתה בו שלא ירדה כלל למקום עינוי דמצרים כמו שירדו שמות בנ"י הבאים כנ"ל. והענין כידוע דמרע"ה הי' בבחי' דעת עליון וכמ"ש ביאור ענין זה במ"א דכמו שדעת תחתון דבין כתפין הוא מוריד חיוב החו"ב תוך המדות דחג"ת נהי"מ כי דעת היא ענין הרגשה שהמדות מרגישים בגופים עוז וכח חיוב השכל להתפעל ממנו כמו"כ יובן בד"ע שהוא העולה עד הכתר שלמעלה מהטעם ודעת לגמרי ומביא אור הרגשה והתפעלות ממנו תוך ליבא מלכא דפליג לכל שייפין. ובבחי' ומדרי' זו הי' משה רבינו הכולל נש"י מחבר בהם בחי' ישראל עצמו לי ראש דיעאע"ה כמש"ל אל בחי' יעקב הנז"ל בפי' את יעקב. ודרך ההסבר על סדר העבודה למטה הוא לומר שיבוא בחי' התפעלות מן הנעלם לגמרי שאינו מובן ומושג כלל ולא אתיידע בבחי' הדעת דחב"ד הנ"ל תוך המדות שהן מהותו של האדם דרועין וגופא וכו' כמו שהן מתפעלים מן הדעת דחב"ד. ונק' רעיא מהימנא שהוא מפרנס את האמונה ונותן לה תוס' כח וחיזוק שהגם שהאמונה הוא במה דלמחתב"כ אעפי"כ יבוא בחי' כח האמונה תוך ענין התפעלות האדם. המובן מזה הוא דבחי' הד"ע דמרע"ה הוא ענין בחי' הרגשה הנבדלת מאד מאד מהרגשה גופנית דנפש חיה דאדם. ממילא מובן שלא הי' כלל שים מקום לגלות דמלכות מצרים לשלוט עליו. ותצפנהו שלשה ירחים כמארז"ל שנולד בתחלת שבעה שעד סוף תשעה ירחי לידה הוא ג' חדשים. והענין שמעת התקשרות הנשמה בגוף משעה שנזרע עד סוף חדשי העיבור שהילד חי הוא במעי אמו וגם מלמדין אותו וכו' הגוף אינו מרגיש כלום כ"א שקדושה נעלמת של הלימוד שורה עליו בבחי' מקיף והעלם כמו שהגוף עצמו נעלם במעי אמו וה"ז שהוא חי בחיות נעלם ממנו כענין עדאת"כ ולזמן הלידה בא החיות לגוף בבחי' עדאת"ג. ויובן שכמ"כ במרע"ה שכל זמן שהיתה נשמתו בגופו בבחי' העלם לא הי' שם אלא בחי' הד"ע דמהו"ע נשמתו בהבדל ובהעלם מן אויר העוה"ז שהוא שם תחת ממשלת מלכות פרעה וערות הארץ. וזהו ותצפנהו כלומר שהתפשטות חיי נשמתו בגופו דכי טוב הי' צפון ונעלם מממשלת מל' דערות הארץ לפי שהי' בבחי' עדאת"כ. וכששלמו תשעה חדשים שאז בהכרח שיבוא החיות בגוף בבחי' עדאת"נ לא יכלה עוד הצפינו. ובכדי שלא יפול אל תחת ממשלת ערות הארץ. והממשלה היא ענין התפשטות היאורים שפרעה עצמו הוא הכתר דמל' דמצרים הנ"ל. והיאורים הן כמו התפשטות חב"ד חג"ת וכו' מן הכתר. והכתר הוא שקיו דלהון. וז"ש התנים הגדול הרובץ בתוך יאוריו