חנה אריאל דברים שעד

עוה"ז נעשה אב בעבודתו לכל העולם כולו. פי' להמשיך פנימי' רצה"ע גם למטה, והשתלשלות העולמות התחלתו מבחי' ספי' החכמה כידוע חב"ד חג"ת נהי"מ מקור ההשתלשלות וידוע בסה"ק ובזה"ק דאבא פי' בחי' המל' שנק' ברתא. שהיא בחי' ממכ"ע דוקא שרשה מאבא שהוא בחי' החכ' ראשית המקור למדרי' ההשתלשלות. ויסוד עולה עד הכתר שלמעלה מהשתלשלו' ונק' מבועא דבירא שנובע משקיו דאילנא (כמו כח התולדה באדם שמושך מעצמות הנפש המתקשרת בגוף שהתקשרות זאת היא ממוצע בין מהו"ע הנפש ובין כחותי' הנאצלים בגוף כידוע במק"א באריכות בירור ענין זה) וזה הוא ענין מצות המילה שהוא ביסוד המביא את בחי' שקיו דאילנא להתגלות בבחי' המל' דמלכותך מכ"ע. אבל עדיין כל המצות לא נתקיימו בעוה"ז רק למעלה כי האבות היו מרכבה היינו שכחות הטבעיים היו בטלים לגמרי אל השגתם באלקות והיו רק למעלה ולא היו למטה כלל. והטעימן הקב"ה בחיי גופם מעין עוה"ב שלמעלה מעוה"ז. וכן השבטים היו בחי' מרכבה ג"כ (מרכבה תתאה וכו' כידוע בכ"ד). וכתיב וירד יהודה מאת אחיו וגו' ואח"כ כתיב ויוסף הורד מצרימה. והענין דיהוד' הוא בחי' המל' כידוע וכאשר ירד יהוד' ויט עד איש עדולמי ונפרד מבחי' היסוד המשפיע מגופא דאילנא במל'. אז נאמר ויוסף: (ע"כ נמצא) השמטה מספר במדבר

לפרשה חקת

וממדבר מתנה וממתנה נחליאל. ומנחליאל במות. ומבמות הגיא. ופירשו רז"ל אם אדם משים עצמו כמדבר שהכל דשין בו. תורה נתנה לו במתנה וכיון שנתנה לו במתנה נחלו אל שנא' וממתנה נחליאל. וכוון שנחלו אל עולה לגדולה שנא' ומנחליאל במות. ואם מגיס לבו הקב"ה משפילו שנא' ומבמות הגיא. ואם חוזר בו הקב"ה מגביהו שנא' כל גיא ינשא. ע"כ. וי"ל הלא כל ישראל מברכים אשר נתן לנו את תורתו. נותן התו'. גם מה שאמרו הקב"ה מגביהו שנא' כל גיא ינשא. א"כ גם בלא"ה כל גיא ינשא. ומה זו ראי' שאם חוזר בו דוקא הקב"ה מגביהו גם מה שהזכירו כאן אם אדם' משים וכו' דצ"ל אדם דוקא וכשהוא אדם ישים עצמו כמדבר. כתיב זאת תורת האדם. וזאת התורה אדם ור"ל שע"י התורה דוקא נק' ב"י בשם אדם כמ"ש רז"ל אדם אתם אתם קרוין אדם ואין אוה"ע קרוים אדם. והיינו אף שבאדה"ר כתיב ויקרא שמם אדם רק כיון שבא נחש על חוה הטיל בה זוהמא ע"כ נעקר מצאצאיהם שם אדם. אך ישראל שעמדו על ה"ס פסקה זוהמתן ונקראו בשם אדם. אבל אוה"ע לא עמדו על ה"ס ולא פסקה זוהמתן. לא נקראו בשם אדם. וענין הזוהמא הוא החטא שאכלו מעה"ד טו"ר. ולהבין כ"ז הנה ארז"ל בל' המשנה אני לא נבראתי אלא לשמש את קוני ולכאורה יפלא וכי לבריותיו הוא צריך שישמשנו אמנם הנה כתי' אשר ברא אלקי' לעשות וארז"ל לעשות לתקן. וביאור זה דידוע בסהק"ב שכל עיקר ענין הרצון לבריאת עולמות הוא הרצון דמלוכה. שענין המלוכה הוא שיהי' יש ודבר בפ"ע דוקא רק שאימת המלוכה יפעול בו שיתהפך ממהות למהות. ועד"מ מלך שכובש אומה הנק' ברברי' שהם עכירי הדעת וכבהמות נדמו. ופועל בהם ע"י כח המלוכה שיהיו לאישים מתנהגים ביושר וזכי לב ומוח (הנק' איידיל) וגם יש מהם חכמים ג"כ שכ"ז נעשה בהם מכח אימת המלוכה המתפשטת עליהם שענינה, תקון והשלמת הזולת דוקא וכמ"כ יובן למעלה ששלימות ענין בחי' המלוכה הוא, תקון הזולת עד שיתקבל עליהם ובתוכם מלכותו העצמיי' שזהו ענין שלימות היותר נפלא ותענוג גדול לפניו ומצד זה גופא נמצא מציאות היש ודבר שיהי' בתכלית הישות והפירוד בפ"ע דוקא ורק כח מלכותו ירוממהו ומאחר