חנה אריאל דברים שמב
Hanah Ariel Dvarim 342 · חנה אריאל דברים · free full Hebrew text
Open in the reader →משמע אשר עשה משה מעצמו. וגם צ"ל ענין אשר ידעו ה' ומהו פא"פ. ויתפרש שהידיעה אשר ידעו ה' את משה נפלאת היא שהיתה בבחי' פא"פ (כמשי"ת) היתה סיבה לכל האותות אשר שלחו ה' לעשות שהי' הענין מופלא שלא הי' לכל נביא. וכן היתה הידיעה דפא"פ לסיבה לכל היד החזקה ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לא קם נביא עוד לעשות כן) שיהי' לעיני כל ישראל. בראשית ברא אלקים. כלומר שכל ישראל יהיו יכולים לראות שעם התו' שנק' ראשית בה דוקא ברא אלקים וגו'. והיא היא עיקר חיי העולמים. ולולא היד החזקה והמורא הגדול אשר עשה משה א"א כלל לראות כ"א דבראשית בחוכמתא חכ' דמע"ב אבל לא בהתורה. וכן רז"ל דרשו בשביל התו' שנק' ראשית ברא בחוכ' דמע"ב וכו'. כלומר שתנתן אח"כ התו' בעולם שברא בחכ' דמע"ב. וכמארז"ל אם מקבלים ישראל את התו' מוטב וכו'. וזהו כחו וגבורתו של מרע"ה שעשה את היד החזקה ואת המורא הגדול שיוכלו לראות שבראשית שהיא התו' בה ממש ברא את וכו' והכח הזה למרע"ה הוא מן הידיעה אשר ידעו ה' פא"פ וכמשי"ת אי"ה
בזוה"ק ת"ח אורייתא חדותא דכל חדותא דקוב"ה ואטיילותא דילי'. ובמ"א אמרו אסתכל באוריי' וברא עלמא. ובמ"א אמרו אוריי' וקוב"ה כ"ח. וא"כ מה שייכות אטיילותא ואסתכלא. הנה ענין שרש בריאות עולמות הוא מח' דאנא אמלוך דאחדה"פ לא אשתני וכו' ואלדח"מ ושמו וכחו כבי' אין לו קץ וסוף כלל. עד שבכל מקום שנתפשט שם הוא בבחינתו בחי' אא"ס אחר ריבוי הצמצומים להתפשטותו הנמצא במדה וגבול ותמונה. הנה בחי' האין סוף שבהאור וכח אינו מסתיים ח"ו והרי הוא בעצמותו עצמות האא"ס אלא שכל עיקר עצמותו ומהותו וכל כחו כבי' נעלם מהנמצא והיינו בריאת היש שלא ע"י עו"ע. פי' שנמצא בהנברא בחי' ישות שלא בא לו מן העילה שלו שהן האו"כ די"ס דאצי' שנק' הוי' ב"ה ע"ש שמהוה הכל רק שמה שהוא מהוה הוא רק בבחי' סוכ"ע וד"ע ב"ה שבידיעת עצמותו יחודו ית' יודע את כל הנמצאים גם הנפרדים מקו"ח אא"ס. וכלומר שאינו נגלה בהם אלא בהעלם. אך הוא צוה ונבראו לדעתן וצביונן בהתפשטות לישות תמונה שבחרו בכל הכחות דרצון ושו"מ שלהם בערך מדרי' אותו עולם שנמצאים בו. מבואר שמציאותם בידיעה שהוא ית' יודע אותם נבדלת מאד מפרטי תמונת מציאותם בהבראם לדעתן (הנק' אצלינו בשם ד"ת) שהרי החפץ אשר חפץ ה' ועשה בידיעת עצמו ית'. אין שום נ"מ מן הפרטים החלוקים דישות מציאותן לעצמן בד"ת שלהן וכ"ז נת' בכ"ד. והוא כללות ענין כלבוש תחליפם ויחלופו, ומי שאמר לשמן וידליק וכו' ועז"נ כי רוב מעשיהם תהו שהוא קז ירוק כשנ"ת במ"א כלומר התפשטות ריחוק מן השרש בתכלית הריחוק. ולכן אומר יעלו בתהו ויאבדו שכשעולה לשרשם נאבד מציאותם לגמרי עד שאין לו שום מציאות. ועליות הרצון לחדש היש הזה הוא הרצון למדת המלוכה שעיקרה על עם עמום וחשוך אין לו שום ידיעה והרגשה בהמציאות האמיתי שהוא אחדות הבורא ב"ה ד"ע הנ"ל. והמלך בכח מלכותו ימלוך עליהם ויעשה להם סדר נכון והגון להרגילם ולהביאם אל מציאות האמיתי וכמ"כ מובן ומושכל שבכח חכמת אדם חכם מופלא ונבדל בערך יוכל לפעול בכח חכמתו לבונן את עם עמומים וחשוכים כנ"ל ולהביא בהם סדר נכון וקירוב אל המציאות האמיתי. וההבדל שבין כח המלוכה וכח החכמה הוא שכח המלוכה הוא בהתנשאות באימה עליהם והפלגת רוממות המלך עליהם ביותר. יותר יפעול בהם העלי' מן החשכות והעמומות שלהם. ובנמשל יובן שהוא ג"כ בחי' עלי' להם כעין עלי' בתהו הנ"ל אלא כשבא עלי' זו מן כח מדות המלוכה היא אינה לאבדון ח"ו אלא בחי' ביטול הישות הנפרד שבהם לקבל איזה הארה מאור פני מלך ע"י ביטול הישות שלהם מחמת רוממות המלך ולבוש הוא הי ין זה כי אדרבא גאות דה' מלך גאות לבש. אבל כח החכ' הוא היפך ממש מענין זה כי הקל